העיקר הרביעי:
האמת של הלא-אישי

העיקר הרביעי נקרא האמת של הלא־אישי. עיקר זה מכוון אותנו לנקודת מבט על החוויה האנושית שמתעלה, באופן רדיקאלי, מעבר לתחום האישי של האגו הנפרד. האמת של הלא־אישי כופה עלינו להתחיל להשקיע מאמץ בניסיון לראות כל היבט מהיבטי חיינו לא רק כחוויה אישית אלא כביטוי של תהליך אוניברסאלי עצום ולא־אישי המתפתח תדיר.

פילוסופיה אבולוציונית ורוחניות אבולוציונית מבוססות על ההכרה בכך שהתהליך הפלאי הזה מתקיים ומתפתח מזה מיליארדי שנים. ההכרה הזו מגלה לנו שחווייתנו האישית של התהליך הזה, על כל ממדיו – הפנימיים והחיצוניים, הגסים והעדינים – היא רק חלק קטן מהתגלות אינסופית. מחשבות ורגשות שעולים בתודעה האנושית משקפים מבנים או הרגלים פסיכולוגיים ורגשיים שהתפתחו לאיטם במשך עשרות אלפי שנים.

כדי לתרגל את העיקר הרביעי, עליך פשוט להתחיל להסב את תשומת ליבך לחווייתך ולשאול את עצמך: האם זו רק חוויה אישית, או האם זהו ביטוי של תהליך לא אישי? יתכן שאתה חש כי כל מחשבותיך ורגשותיך ייחודיים ומיוחדים לך ויתכן שגם אני חש כך כלפי רגשותיי שלי; אך העובדה שאתה חש שזה אישי לך ואני חש שזה אישי לי היא בדיוק אותה הרגשה.
האם אין עצם העובדה שהחוויה נתפסת כאישית תופעה אנושית אוניברסאלית ולא אישית?
כשאתה הוגה בטבעה של החוויה שלך מהזווית הזו, אתה מתחיל לקבל תחושות בטן ותובנות פורצות דרך שמאפשרות לך, שוב ושוב, לראות מבעד לאשליה של התחום האישי ולהכיר בדרכים רבות ושונות שהוא אינו ממשי כלל.

כשאני אומר שהוא אינו ממשי, אין בכוונתי לומר שאינך מרגיש שהחוויה שלך היא אישית. כוונתי היא, שאפילו חוויית ההרגשה כי מדובר במשהו אישי היא לגמרי לא אישית. זה נשמע פשוט, אך מדובר במשהו שרובנו צריכים לראות שוב ושוב, לא פעם או פעמיים אלא אלפי פעמים. מרגע שנקודת המבט שלך תתכוונן מחדש בדרך זו, תתחיל לראות את הדחפים ואת התגובות הפסיכולוגיים והרגשיים שלך, כמו גם את הדחפים ואת התגובות הפסיכולוגיים והרגשיים של אחרים, באותו אופן שבו אתה צופה בהתפרצותו של הר געש בהוואי או בכוכב נופל בלילה – כחלק בלתי נפרד מתהליך החיים וכביטוי שלו. אם ברצונך להתפתח, אם ברצונך להפוך לאדם מואר, זוהי נקודת המבט שעליך לטפח עד שהיא תהפוך לטבע שני.

אין דרך רבת־עצמה יותר לראות מבעד למסווה הנרקיסיזם, מבעד להיצמדות האגואית לחשיבות עצמית, מאשר נקודת המבט הלא־אישית. ההשקפה הלא־אישית מגלה לנו כי תחושת העצמי הנפרד, או האגו, היא בסופו של דבר לא יותר מאשר אשליה של ייחודיות שנוצרת בכל רגע ורגע באמצעות ההרגל הכפייתי שלנו להתייחס כמעט לכל היבטי חיינו – כמעט לכל מחשבה, לכל הרגשה ולכל תחושה – כאילו הם אישיים. בכוחה של התובנה הזו, גם אם היא מופיעה לזמן קצר, לערער את אמונתנו הבסיסית בכך שאנחנו ישות אינדיבידואלית ייחודית החיה בבועה נפרדת, מבודדת מכל דבר אחר שמתרחש. אתה תהליך. והתהליך שלך הוא חלק קטן מאוד מתהליך הרבה יותר גדול. אם תעז להתמודד עם העובדה הזו תהפוך להיות שקוף לעצמך.

הממד האישי אינו אלא מסווה שיוצר את אשליית הנפרדות, שהיא האגו. זו אשליה אדירה. היא עמוקה ורבת־עצמה. רובנו חיים את כל חיינו מאחורי המסווה הזה ולא פוסעים מעבר לו לעולם, פרט אולי לגיחות חטופות בזמן חוויות של מצבי תודעה גבוהים יותר. אך אם אתה מוכן להתמודד עם האמת של הלא־אישי ויש לך את האומץ לראות מבעד לתחושת האני האישית שלך, ההזדהות והנאמנות שלך יתחילו לנוע מהדאגות האישיות של האגו לעבר הלהט הלא אישי של האני האותנטי, שהוא האנרגיה/אינטליגנציה המניעה את התהליך כולו. כשאתה חודר מבעד למסווה של האישי אתה מגלה אובייקטיביות רדיקאלית שמשחררת אותך מהעיסוק העצמי הבלתי פוסק של האגו, ומאפשרת לך להיות זמין מייד להשתתפות מודעת ברמה הגבוהה ביותר של התהליך הזה, שהיא האבולוציה של התודעה עצמה.

יש אנשים, שכאשר הם שומעים את המונח "לא־אישי", הם מפרשים אותו כלא אנושי; אך ההפך הוא הנכון. אינני מתייחס לתהליך באופן שטוח, מכאני ומטריאליסטי. זהו תהליך חי. והוא מי שאתה. התהליך הזה הוא אתה. החשיבות העיקרית של השינוי הזה בנקודת המבט היא בכך שהוא מאפשר לך להתחיל ולראות את תחושת האני שלך עצמך כחלק מזרימת ההתפתחות העצומה הזו, המתקדמת לעד. הבנתך את משמעות היותך בן אנוש מתרחבת כמעט לאינסוף, כי אתה מתחיל לראות הן את האנושיות שלך והן את הפוטנציאל שלך לאנושיות רבה יותר כתוצאה ישירה של התהליך הזה, כחלק בלתי נפרד ממנו ועד כמה שאנחנו יודעים, כביטוי הנעלה ביותר שלו. באופן זה, האמת של הלא־אישי מגבירה ומגדילה לממדים כמעט אינסופיים את תחושת המשמעות של היותנו בני אדם.