העיקר השני:
חוק הבחירה מרצון

העיקר השני, חוק הבחירה מרצון, קובע שאם יותר מכל ברצונך להיות חופשי, עליך להיות מוכן לקחת אחריות מוחלטת על עצמך.

מרגע ששאלת את השאלה "מהו הדבר החשוב מכל?" וכוונתך התבהרה, מתעוררת השאלה: "איך אוכל ליישר קו עם כוונתי?" אם החלטת שאתה רוצה להתפתח – רגשית, נפשית, מוסרית ורוחנית – הרי שכדי לאפשר זאת, יהיה עליך למצוא דרך לוודא שהבחירות והפעולות שאתה נוקט בהן אכן עולות בקנה אחד עם כוונתך המוצהרת. בתורה הזו, האופן שבו יישור הקו הזה מתרחש, האופן שבו אתה לוקח את כוונתך ומתרגם אותה לפעולה, הוא על ידי שאתה מאמץ את חוק הבחירה מרצון. פירוש הדבר הוא שאתה לוקח אחריות מלאה על כל הבחירות שאתה מבצע, במוּדע ושלא במוּדע.

לכולנו יש יכולת לפעולה עצמאית. לכולנו יש חופש בחירה. לעתים קרובות אנו עשויים למצוא כי בחווייתנו הסובייקטיבית עולה מגוון של רגשות, תשוקות ומניעים סותרים. אך אם יש משהו חשוב שהחלטת לבצע, ביכולתך לעקוף את הכוחות הסותרים האלה בתוכך כדי להמשיך ולפעול על־פי כוונתך. גם אם אינך מודע לכך תמיד, אתה הוא זה שבוחר, ואם ברצונך להתפתח מבחינה רוחנית יהיה עליך, כבוחר, לקחת אחריות על הבחירות שלך ועל הפעולות שאתה מבצע.

העיקר השני עובד כשאתה לוקח אחריות על המצב המפוצל של האני שלך – לוקח אחריות על כל חלק בתוכך שאינו רוצה להתפתח. במידת זו או אחרת, אצל רוב האנשים ניתן למצוא דחפים המנוגדים להתפתחות. מערכת האני היא, מטבעה, מבנה מבולבל, כאוטי ומורכב. תחושת האני הסובייקטיבית שלנו מורכבת מערוצים רבים: מאינסטינקטים ביולוגיים, מהתניות תרבותיות, מהיסטוריה אישית ואולי אפילו מדפוסי קארמה שמקורם בחיים קודמים. לכל אלה מתלווים אינספור הפחדים והתשוקות של האגו האישי והקולקטיבי וכן הלהט היצירתי, החף מפחד, של האני האותנטי. אך הדבר שמאפשר לך לקחת אחריות על כל הממדים האלה של עצמך הוא ההכרה המהפכנית בכך שאתה הוא זה שבוחר, תמיד. אין זה משנה אלו דברים קרו לך בעבר: אתה זה שבוחר בכל רגע ורגע, במוּדע ושלא במוּדע, והבחירות האלה הן שקובעות את סוג האדם שתהיה, את הפעולות שתבצע ואת ההשפעה שתהיה לך על העולם שמסביבך.

תרגול העיקר השני, כל עוד הוא עולה בקנה אחד עם העיקר הראשון, יכול להפוך את חייך לביטוי של שלמות, להתגלות אמיתית של אני שלם. באמצעות כוחן של כוונה ובחירה יכול אני מבולבל, מורכב ומפוצל להפוך לביטוי של אינטגרציה גבוהה. תוכל לעשות זאת גם אם חווייתך הפנימית כאוטית ומלאת סתירות, כל עוד זה חשוב לך במידה מספקת. אך כדי לבטא את השלמות המשוחררת הזו עליך ליטול אחריות, באופן פעיל וברגע זה, על כל אשר אתה עושה ברגע זה ועל כל אשר עשית בעבר.

לאמתו של דבר, מעטים הם אלה שבאמת שואפים להיות אחראים לעצמם. רובנו מעדיפים לראות את עצמנו כקרבנות של כוחות פנימיים וחיצוניים. כמובן שבדרך זו או אחרת כולנו קרבנות של אירועים או מצבים שנמצאו מחוץ לשליטתנו וכולנו, בלית ברירה, נושאים את הצלקות הנפשיות והרגשיות שנובעות מכך. אין זה באפשרותנו ליטול אחריות על הדברים שכבר קרו לנו, אך יש לנו את כל האמצעים ליטול אחריות עבור תוצאות האירועים האלה.

הפצעים והטראומות של העבר גורמים להופעתן של תגובות מותנות מכל הסוגים. לעתים קרובות הן מופיעות כפחדים לא רציונאליים, כתוקפנות ללא בסיס או ככעסים לא מוצדקים. כל עוד אתה מרשה לעצמך לחוש קרבן של התגובות המותנות האלה, מן ההכרח שבמוקדם או במאוחר תגרום לפגיעה ולטראומה אצל אחרים. כך נוצר מה שנהוג לכנותו 'קארמה'. קארמה נוצרת בכל פעם שאתה פועל מתוך חוסר מוּדעות, מתוך בורות ומתוך אנוכיות באופנים שגורמים סבל לאחרים. עבור רובנו, קארמה היא כוח רב־עצמה – המומנטום המצטבר של אינספור פעולות כאלה. אך כשאתה מאמץ את חוק הבחירה מרצון ולוקח אחריות מוחלטת על כל בחירותיך אתה מתחיל, סופסוף, לשאת את הקארמה שלך על כתפיך. אתה נושא אותה כדי שאף אחד לא יצטרך לסבול מתוצאותיה. בגבורה, אתה בוחר לשחרר את העולם מפחדיך, מהתוקפנות שלך, מהכעסים שלך; ומעל לכול, אתה מחזק את החלק הטוב ביותר שבך. אם אכפת לך מהאבולוציה של התודעה, אימוץ העיקר הזה משחרר אותך לגמרי מן העבר ומאפשר לך להתחיל להשתתף באופן מודע ביצירת העתיד.

כמו העיקר הראשון, העיקר השני פשוט מאוד אך הוא מעמיד את האתגר האולטימטיבי בפני האני. בהארה אבולוציונית איננו מבקשים מאלוהים שיושיע אותנו; אנחנו פוסעים קדימה ואומרים, "אני, כאני האותנטי, כעיקרון היצירה, מוכן ליטול אחריות על העתיד." זהו צעד אמיץ מאוד. לאני האותנטי אין עבר; אין לו קארמה; הוא לא נפגע מעולם ולא חווה כל טראומה מאירוע כלשהו שקרה לאישיות ההיסטורית במהלך הזמן. אך כדי להיות כלי שרת בידי הלהט היצירתי המשוחרר הזה, עליך לתרגל את העיקר השני במידה כזו שהתגובות המותנות והאי־רציונאליות של האגו שלך יהיו תמיד בשליטתך. אז יהפוך המבנה רב הממדים, הכאוטי והמורכב של אנרגיה, תודעה ודחפים סותרים, שהוא אתה, להיות ביטוי של אני שלם – אני שלא רק מפסיק ליצור קארמה אלא גם מתחיל ליצור מומנטום חדש, ששואב את עצמתו מן הרוח.