המרכיבים העיקריים / הֶקשר אבולוציוני /

ההארה החדשה

(עמ' 1 מתוך 2)
מהי הארה? פרושה שאור רב יותר קורן מהאדם - אור התודעה עצמה. כאשר אנו פוגשים באדם או אישה נאורים אנו מתנסים בהתרחבות התודעה, בתחושת אני שמתעלה אינסופית מעבר לממדים המוגבלים של האישיות. אדם כזה מהווה צוהר אל הנצח, השער היחידי שבעדו יכולה תודעה גבוהה להיכנס אל העולם.

במודל המסורתי, ניתן להגיע להארה באמצעות חוויה של קרקע ההוויה, שהיא הרִיק שממנו באנו כולנו. כשאנחנו נכנסים למצב מדיטטיבי עמוק– מעבר לשכל, מעבר לגוף, מעבר לעולם ומעבר לזמן – אנו מתנסים בתודעה טהורה, בהוויה חודרת-כל וחסרת צורה. ברִיק הצרוף הזה לא קיים דבר ובכל זאת הוא הקרקע שממנה בקע היקום כולו והכול, כולל אתה ואני, ממשיך לבקוע ממנה ברגע זה. החוויה הזו משחררת ביותר, שכן בַּשום-מקום הזה אנו מגלים את החלק העמוק ביותר של האני שלנו, האני המוחלט, שלעולם לא נכנס לזרם הזמן. בתודעה הטהורה נמס לגמרי עוּלו של הקיום – אין בה עימותים שיש לפותרם, אין בה בעיות שיש להתגבר עליהן ואין בה מטרות שיש להשיגן. זו חוויה של הקלה אולטימטיבית. כך שבמובן המסורתי, הקדם-מודרני, הארה פירושה גילויו של חופש לא-מותנה על-ידי התעוררות לקרקע הריקה של ההוויה הבלתי מוגבלת, האני הנצחי, ועל-ידי שהות בו דרך-קבע. בסופו של דבר, אין זה שונה כל-כך מהמודל הדתי המערבי, שבו מוצאים גאולה נצחית במחוזות השמימיים ומלאי האושר שמעבר לעולם הזה. הן בחכמה המזרחית המסורתית והן בדתות המערביות, המטרה האולטימטיבית היא מצב סופי – מצב תודעה טרנסנדנטלי או משכן שמימי – המבטיח שחרור מהעולם הזה.

 חשוב שנבין כי בתקופה שבה פרחו הדתות האלה, ההבנה הרווחת לגבי ההקשר שבו התנהלו החיים הייתה שונה מאוד מזו של היום. למשל במזרח, שבו נולד הרעיון של הארה, האמינו שההיסטוריה נעה במחזורים שחוזרים על-עצמם ללא הרף, כמו סחרחרת שנעה שוב ושוב במעגל וחוזרת לעד על אותו תהליך. לאדם "שהתעורר" בהקשר כזה היה מסלול ברור של שחרור וגאולה: לרדת מה"גלגל" של קיום מגולם בגוף כדי שהוא יוכל לשהות לנצח נצחים באושר העליון, בחרות ובשלווה הנצחית של התחום חסר-הצורה מעבר לזמן ולמרחב. אך מאז התפתחנו. באלפי השנים האחרונות למדנו המון של עצמנו ועל ההקשר שבתוכו הופענו. אחד הדברים החשובים ביותר שגילינו הוא שתנועת הזמן אינה מחזורית אלא תהליך התפתחותי ליניארי. לפני ארבעה-עשר מיליארד שנה פרצה אנרגיה עצומה מתוך הרִיק והתפתחה, עם הזמן, מאור לחומר וממנו לחיים. עם הופעת החיים נכנסה התודעה לזרם הזמן. חיים ותודעה הם אחד; ככל שסוג החיים מורכב יותר כן גדולה יותר יכולת התודעה. הדבר המופלא כל-כך בבני האדם הוא שיש לנו את היכולת המיוחדת במינה לדעת שאנו יודעים, וזאת בגלל המבנה המפותח ביותר של המוח שלנו. במודעות האנושית הגיעה התודעה ליכולת לדעת את עצמה ואת כל אשר קיים בתוכה, ובכלל זה את כל התהליך האבולוציוני שבמהלכו נוצרה היכולת הזו.

>> המשך בעמוד 2

>> הקשר הוא הדבר החשוב ביותר
>> הכול תלוי בך