המרכיבים העיקריים / הֶקשר אבולוציוני /

הֶקשר הוא הדבר החשוב ביותר

אני מלמד הארה מזה עשרים שנה. כשהתחלתי ללמד, חשבתי שהארה היא פשוט חוויה רוחנית עמוקה וטרנספורמטיבית, אך עד מהרה גיליתי שלרובנו אין זה מספיק. החוויות שלנו - אפילו הרגעים העמוקים ביותר של התגלות מלאת אכסטאזה – אינם בהכרח הדבר שמשחרר אותנו, שמשנה אותנו מן היסוד או שמעניק לנו חכמה. למרות שהן מרגיעות את נשמתנו ומשחררות את רוחנו, הן פשוט אינן מבהירות את ההקשר ההתפתחותי הכללי שבתוכו הן מתרחשות ומכאן שאין בכוחן לעקור מן השורש את דרכי המחשבה המקובעות שבגללן אנו לכודים באגו. לכן אנו ממשיכים ללכת לאיבוד שוב ושוב בפרספקטיבה המוגבלת של האגו, אפילו אם התעלינו מעליו – אפילו אם ראינו והרגשנו מעבר לו פעמים רבות מספור. כך שעם הזמן הבנתי שההֶקשר, חשוב בהרבה – ההקשר הפנימי שבו מתרחשות החוויות האלה והפרספקטיבה שממנה אנו מפרשים אותן. אם אנחנו באמת שואפים לטרנספורמציה רדיקאלית, הֶקשר הוא הדבר החשוב ביותר.

כשאני מדבר אל הֶקשר, אני מתייחס לאופן שבו אנו מכוונים את עצמנו ומגדירים את חווייתנו, בכל רגע ורגע – המסגרת הרגשית, הפסיכולוגית, הפילוסופית והאֶתית שמתוכה אנו מפרשים כל דבר שקורה לנו. כל אדם מפרש את חווייתו בהֶקשר זה או אחר ומעניק לה מובן ביחס לעולם הגדול. אך לעתים קרובות אנו עושים זאת באופן מכני ועיוור המונע על-ידי ההתניות שלנו, כלומר מתוך הֶקשר מוגבל ביותר. אם ההֶקשר שבו אנו רואים את חיינו מוגבל, גם אם נתברך ברגעים נפלאים של חסד הם יחליקו מבין אצבעותינו.

בעבר, אנשים מצאו הֶקשר נעלה יותר במבנה המשפחה, בשבט, באומה או במסורת הדתית. אך רבים מאלה מבינינו שנמצאים בחוד החנית של ההתפתחות מוצאים כי איננו יכולים עוד להסתמך על המבנים התרבותיים האלה כדי להבין את החוויה האנושית. אנחנו תוצר של התרבות החילונית שנולדה כתוצאה מהמהפכות של שנות הששים, שבהן פרקנו עול מהתוכחות הדתיות והִשלנו מעלינו את העקרונות המוסריים, האתיים, הפילוסופיים והרוחניים שלא נראו עוד רלבנטיים לזמננו. אך לא מצאנו להם כל תחליף. בימינו, בתחילת המאה העשרים ואחת, נראה שהתרבות המערבית היא כעלה נידף ברוח מכל הבחינות – המוסרית, האתית, הפילוסופית ויותר מכל, הרוחנית.

סופו של עידן אחד ותחילתו של אחר ממש כופים עלינו למצוא הֶקשר חדש, דרך חדשה לכוון את עצמנו ביחס לחוויית החיים. בימים אלה, יותר ויותר אנשים מגלים עניין בממד הרוחני של החיים. אך כשאנחנו מתחילים לחשוב על פוטנציאלים נשגבים ומחפשים חוויות של מצבי תודעה גבוהים, עלינו קודם כל להרהר בשאלה: מהו ההֶקשר של חיי? מהי הפרספקטיבה הגדולה ביותר שממנה אני יכול להביט על נוכחותי פה, על-פני כדור-הארץ? בימינו, ההֶקשר שבו מצוי הנתיב הרוחני מאתגר יותר מאשר אי-פעם בעבר, כי בימינו זה כמעט בלתי-אפשרי שמישהו שליבו ושכלו התעוררו יתעלם מהמציאות של עולמנו הסוער, שהיא מרטיטה ומבעיתה בעת ובעונה אחת. אלה מאתנו שבאמת אכפת להם מהדברים שמתרחשים בעולם אך אינם יודעים מה לעשות בעניין זקוקים להקשר מוסרי, פילוסופי ורוחני חדש שיהיה גדול דיו כדי להכיל את המציאות הזו ולעזור לנו להתחיל להתמודד עם המורכבות ההולכת וגדלה שאנו חיים בה. לפני שאנחנו מחפשים פתרונות למשברים העצומים שכדור-הארץ ניצב מולם, עלינו לשאול את עצמנו: כמה גדולה ומקיפה היא התודעה שממנה אנו בוחנים את הבעיות? יעילותם של הפתרונות שנמצא תלויה לגמרי ברמת התודעה שממנה הם באים.

קיים יחס ישיר בין ההֶקשר שממנו אנו מביטים על חווייתנו לבין רמת ההתפתחות שלנו, כיחידים וכתרבויות. ככל שרמת ההתפתחות שלנו נמוכה יותר, כן יהיו ההקשר והפרספקטיבה שלנו קטנים יותר ומקיפים פחות. ככל שהתודעה והתרבות שלנו מפותחות יותר כן גדלה הפרספקטיבה שלנו והופכת להיות מקיפה יותר. 

ברמת ההתפתחות הנמוכה ביותר אנו מוצאים תודעה אנושית שניתן להגדירה כאגוצנטרית. ברמה זו אין לתחושת האני כל הֶקשר מעבר לעצמה. כשהתודעה מתפתחת, היא הופכת לאֶתְנוֹצֶנְטרִית – ההֶקשר מתרחב ומכיל בתוכו את המשפחה, את השבט, את האומה או את המסורות הדתיות הגדולות. רבות מהבעיות שהעולם ניצב בפניהן היום באות מרמת התודעה הזו – מחוסר היכולת של אומה זו או אחרת או של דת זו או אחרת לראות מעבר לעצמה. לכן דחוף מאוד שיותר ויותר אנשים יתפתחו מעבר לתודעה אתנוצנטרית לרמת תודעה שניתן לכנותה גלובוצנטרית, שבה אנו רואים את עצמנו יותר כאזרחי כוכב-הלכת הזה מאשר בני שבט, אומה או דת מסוימים. תודעה גלובוצנטרית היא תופעה חדשה למדי. עד לעת האחרונה בהיסטוריה האנושית גרנו במובלעותינו הנפרדות, מודעים בקושי לעובדה שאנו חלק ממערכת עולמית. אך כעת כמעט שאי-אפשר להתעלם מהעובדה הזו. הבעיות שניצבות בפנינו משפיעות על כולם, כי כולנו חלק מהֶקשר גלובאלי. רבות מהבעיות האלה היו יכולות להיפתר אם אנחנו, בני-האדם, היינו מסוגלים לראות את עצמנו כחלק ממערכת גלובאלית, כאזרחי העולם.

אך קיימת רמה שהיא מעבר לרמה הגלובוצנטרית, שניתן לכנותה קוסמוצנטרית. זהו הֶקשר שבו אנו רואים את עצמנו קודם כל כאזרחי היקום, אזרחי הקוסמוס, ורק אחר-כך שייכים לעולם או לאומה, לשבט או למשפחה מסוימים. אנחנו רואים את חיינו לאור ארבעה-עשר מיליארד שנות האבולוציה הקוסמית. אני מנסה לעורר זאת באנשים באמצעות עבודתי כמורה, על-ידי כך שאני מגדיר מחדש את הטרנספורמציה הרוחנית ואת מטרתה הקמאית של ההארה בהקשר אבולוציוני. אני משוכנע שהבנתנו את ההקשר האבולוציוני של הופעתנו על-פני האדמה הוא הגורם החשוב ביותר בהתעוררותה של רוחניות חדשה, שבכוחה לעזור לנו להגדיר מסגרת מוסרית ואתית חדשה הנחוצה נואשות בימינו.

אנדרו כהן

>> ההארה החדשה
>> הכול תלוי בך