מאמרים מאת אנדרו כהן /

מקור חוזקנו

שאלה: איפה אני יכול למצוא את החוזק ואת ההשראה להתפתח מעבר למניעים האנוכיים שלי?

אנדרו: אידיאלית, מההכרה הישירה באמת נשגבה, בפוטנציאל מופלא שאתה מרגיש צורך עצום להפוך אותו למציאות נגלית בעולמנו. כשאנחנו מתחברים למטרה נשגבה ונעלה אנחנו מסוגלים לבטא גדוּלה. זה מדהים אילו שינויים מרחיקי-לכת יכולים להתחולל כשאנחנו מתעוררים להקשר רחב יותר. חִשבו על המעלות האנושיות שמתגלות, למשל, בזמן מלחמה - הרואיזם, וויתור על טובת עצמי, רוחב לב ולקיחת סיכונים. כל אלה באים לידי ביטוי כשקבוצה של אנשים חוברת יחד כדי להגן על עצמם, על משפחותיהם, על ארצם ועל הערכים שלהם מפני איום מבחוץ. סוג כזה של משבר מוציא מאיתנו את המיטב. הנרקיסיזם שלנו והדאגה הקטנונית לעצמנו נעלמים כהרף עין, לא מפני שאנחנו מנסים לשפר את עצמנו אלה מפני שהתעוררנו, תוך טלטלה וזעזוע, לתמונה רחבה יותר. לעתים קרובות אנשים שחוזרים משדה הקרב מספרים שלמרות כל הזוועות, היה זה הזמן הטוב ביותר בחייהם. למה? כי הם גילו מה פירוש להיות ערים, לחיות בחוד החנית, כשהם מונעים על ידי האופי האולטימטיבי של קונטקסט של חיים ומוות. תארו לעצמכם איך היה עולמנו נראה אם מספר משמעותי מבינינו היו מרגישים את אותה תחושת דחיפות ביחס לאבולוציה הרוחנית הקולקטיבית שלנו, ביחס לצורך להתפתח ברמת התודעה. נהיה מסוגלים אז לחולל שינוי דרמטי.

כמובן שהמניע הבסיסי בעיתות מלחמה הוא הישרדות והמטרה היא חזרה למצב של שלום ושלווה, למצב של בטחון. כשאנחנו מתעוררים לדחף האבולוציוני אנחנו מוּנעים על-ידי תחושה דומה של דחיפות, אלא שכעת המטרה שלנו אינה שלווה או הישרדות פיזית או נחמה רגשית ופסיכולוגית.  בהקשר אבולוציוני, המטרה אינה שלווה, אלא התפתחות מתמדת. מקור ההשראה של ההארה האבולוציונית הוא האקסטאזה שגורמת לנו ליצור את העתיד. זהו אינו עתיד שיגלה את עצמו בשעה שאנחנו נחזור לישון. זהו העתיד שאנחנו יוצרים בדרך הקשה, באמצעות מעורבות ישירה, מודעת ומכווננת עם תהליך החיים עצמו.

מה יספק לנו השראה למצוא את האומץ ואת הלב לקחת את חיינו ברצינות, להגיע לנקודה שבה אנחנו מוכנים לחבוק את הדחיפות העצומה של קריאת העתיד? קשה מאוד לגרום למישהו להיות להוט בדבר החובה להתפתח באותה מידה שבה הוא היה חש לו חייו היו בסכנה. אך כל עניינה של ההארה אבולוציונית הוא שנתפתח לרמת תודעה ומצפון שבה איכפת לנו ממש במידה כזו. אם אנחנו רוצים ליצור עתיד נאור באמת, מקור חוזקנו צריך להיות הנשגב ביותר. ההכרה החווייתית בזה שאפשרי – הפאר וההדר של הפוטנציאל הזה, תחושת המובן והכיוון – צריכה להיות הדבר שקורא לנו אליו. רק שם נוכל למצוא את המשוּכנעוּת ואת הלהט הדרושים כדי לזרז טרנספורמציה מהסוג שאנחנו זקוקים לו נואשות.