פרויקט היקום ממשיך...

אלו היו שבועיים גדושים באמת! ב-19 בדצמבר נסעתי לניו-יורק כדי לראיין את דיפאק צ'ופרה בשביל המגזין "מהי הארה?" (What Is Enlightenment? או WIE). תכננתי לעשות זאת מאז שהוא בא אלינו לביקור לפני כשנה במרכז העולמי שלנו והצטרף לארוחת ערב נינוחה איתי ועם עמיתִי ותלמידִי קרטר פיפס. נפגשנו לראשונה בפרלמנט דתות העולם ב-2004, אבל עד שלא הזדמן לנו לבלות זמן יחד באופן לא פורמלי לא קיבלתי תחושה אמיתית של מי האיש.

אישית, הופתעתי מאוד לגלות שדיפאק הוא אדם אמיתי ואותנטי במלוא מובן המילה. הוא איש עמוק מחשבה, רגיש, נדיב ומלא איכפתיות. אני אומר זאת כי הרושם הראשוני - והמוטעה – שקיבלתי מהתדמית הציבורית שלו הייתה שהוא איש-מכירות במשקל נוצה שהאמביציה שלו עמוקה בהרבה מהרוחניות שלו. אני חייב להודות שטעיתי לגמרי. לפני כעשר שנים, פירסמנו במגזין שלנו ראיון מזלזל מעט עם דיפאק, שנקרא "האיש בעל לשון הזהב". אחרי שזכיתי להכיר אותו בשנים האחרונות, רציתי לכפר על השיפוט המוטעה שלי.

בנוסף לכך, הוא סיקרן אותי מאז ומתמיד והוא ממשיך לסקרן אותי. אני סקרן במיוחד לגבי המרץ הבלתי-נדלה שלו! הוא כתב למעלה מ-50 ספרים וזאת תוך שהוא נוסע ברחבי העולם, כמעט ללא הפסק, כדי להרצות וללמד. הוא טוען שהוא אינו מתעייף לעולם ואינו סובל משיבושים בשעון הביולוגי כתוצאה מטיסות (jet lag). הוא תמיד עירני, שופע התלהבות וגדוש רעיונות ופרויקטים חדשים מכל סוג אפשרי, גדולים וקטנים – החל מהארגון העולמי שלו, "ברית לאנושות חדשה" (Alliance for a New Humanity) וכלה בהפקת סרטים ובאירוח כנסים. כוח היצירה והלהט הבלתי-רגילים שלו מעוררים הערצה וכבוד גם אם אינך בהכרח רואה איתו עין בעין מבחינה פילוסופית.

בתוך כל שאר הדברים שהוא עושה, יש לו תוכנית רדיו שבועית בת שלוש שעות ברשת השידור רדיו סיריוס. לפני שנפגשנו לראיון הופעתי כאורח בתוכנית הזו. ברגע שהשידור התחיל, הדבר הראשון שהוא אמר לי היה שיומיים קודם כן, בדרכו ברכבת מבוסטון לניו-יורק בתום הרצאה באוניברסיטת הרווארד, הייתה לו חוויה שהכל נעלם וכל שהוא ראה היה אור לבן שהציף את הכל. "מה אתה חושב שזה היה?", הוא שאל אותי.

אחרי ההקלטה, יצאנו יחד לארוחת צהריים. במסעדה, ולאחר מכן כשצעדנו ברחובות העמוסים של מנהטן לעבר מרכז צ'ופרה, ניגשו אליו מספר אנשים שהודו לו ברגש רב על המידה הרבה שבה הוא עזר להם לשנות את חייהם.

מטרתי בראיון איתו היתה לגלות את המקור הבלתי-נדלה של האנרגיה שלו. איך הוא מצליח להשיג כל-כך הרבה במהירות כה רבה ולכאורה ללא מאמץ? ואיך באמת נראים החיים הפנימיים שלו? לא רציתי לשאול אותו על דעותיו כי הוא כבר התראיין אלפי פעמים ומכיוון שהוא צ'ופרה, יש לו כבר דעות מנוסחות היטב כמעט על כל נושא שבעולם. הוא סיפק את הסחורה.

אנחנו עומדים לפרסם את הראיון בגיליון הבא של WIE. הוא ייקרא "החיים והזמנים האגדתיים של דיפאק צ'ופרה". הנה קטע קצר ממנו:

"בעשר או שתים-עשרה השנים האחרונות, כשאני הולך לישון בלילה, אני מודט חצי שעה, אחר-כך ישן חצי שעה, מודט חצי שעה, ישן חצי שעה. וכאשר אני ישן אני עֵד לחלוטין לשינה שלי. אישתי מודעת לכך, כי היא רואה אותי מתיישב במיטה. התחילה להופיע אצלי מודעות מתמשכת של עֵדוּת, בין אם אני ישן או חולם ובין אם אני ער. זה מצב מפוכח ולא דרמטי אך מאוד ברור. העד תמיד נוכח; כמו עכשיו, למשל. זה לא דרמטי, אבל זה חלק בלתי נפרד ממי שאני כרגע. הפסקתי להתכונן להרצאות. נהגתי להתכונן הרצאות, כמו למשל כשהרציתי מדי שנה בבית הספר לרפואה של הרוורד, שאחי הוא הדיקן שלו. אבל עכשיו אני מוצא שההרצאות קולחות ממני באופן מאוד טבעי. הן נובעות ממני בספונטניות וההרצאה שלי מלווה בתחושה של עֵדות."

- דיפאק צ'ופרה, מתוך הראיון שיתפרסם בקרוב ב-WIE

ימים ספורים לאחר מכן, כששבתי לעיירה לנוקס, שבה אני מתגורר, הפילוסוף האינטגרלי קן ווילבר ואני ניהלנו דיון מעמיק ומרתק על "פרויקט היקום." היה זה דיאלוג מספר 19 בסידרת "הגורו והפנדיט." תיארתי בפרוטרוט את החזון המתפתח בי ביחס למחזור שנתי דינמי והתפתחותי בו ישתתפו כל תלמידי ותומכי (אותו תיארתי לראשונה ברשומה הקודמת בבלוג שלי). השנה תחולק בין סדנה רוחנית ממוקדת ואינטנסיבית בת חודש שתוקדש למטרות של הארה אבולוציונית: התפתחות מודעת אישית ובינאישית, של היחיד והרבים, לבין ועידה בינלאומית בניו-יורק ו/או בלונדון, שתתקיים ששה חודשים לאחר מכן ושתוקדש לעקרונות של המגזין What Is Enlightenment? ולדחף המניע אותו: חקירה פתוחה של היחס בין התפתחות התודעה והתפתחות התרבות. 

מהותו של העולם שנוצר סביב חיי ועבודתי הוא היחס האינטגרלי וההתפתחותי מטבעו בין הפנים לחוץ, בין הוויה להתהוות, בין הבלתי-נגלה לנגלה, בין ריק לאבולוציה. זו בדיוק תהיה מהותו של היחס בין הסדנה לבין הועידה.

רציתי לשתף את אחי הבוגר קן ווילבר בלהט שלי לטבעו האינגרלי של החזון הזה, והוא מאוד התלהב ממנו.

ומכיוון שהוא מי שהוא, איך יכול היה שלא להתלהב?

הנה קטע מהשיחה ביננו:

א.כ.: הסדנה תזין ישירות את הועידה. הועידה תזין ישירות את הסדנה. כל אחת מהן תזין את רעותה. וזה יזרום הלוך וחזור בין שתיהן. אני מתלהב מטבעו האינטגרלי של התהליך כולו: האופן בו הכניסה פנימה תיידע ישירות את היציאה החוצה. באותו אופן, כל מה שנלמד מהועידה ומכל ידידינו ושותפינו יידע את אופי החקירה באמצעותה ניכנס פנימה. והתהליך ימשיך משנה לשנה. המחזור כולו הוא התפתחותי ללא הפסק.

אז אם זה יעבוד כמו שאני מאמין שזה יעבוד, נוכל לראות התפתחות אישית וקולקטיבית בכל ארבעת הרבעונים על פני שנה, שנתיים, שלוש, ארבע, חמש שנים. זו תהיה התפתחות מוחשית, מדידה וניתנת להגדרה. והיופי בכל זה הוא שהעולם שניצור יכלול בתוכו עוד ועוד קבוצות, עוד ועוד השקפות עולם, עוד ועוד אנשים שמתחברים לרוחניות אבולוציונית באמת. נחבוק כל הזמן עוד ועוד מהעולם. ניקח איתנו עוד ועוד אנשים. אני מאוד מתרגש מזה.

ק.וו.: כן, זה נשמע מעולה. המבנה מאוד מוצא חן בעיני. הוא מעוגן בגישה אינטגרלית מאוד. אפשר אפילו להסתכל על זה מבחינה היסטורית. אם נסתכל במצבי התודעה, המסורות מתארות ארבע או חמישה מצבים עיקריים. באופן בסיסי הן הגס, העדין, הסיבתי והלא-דואלי. וכאשר הופיעה לראשונה הבנה של הסיבתי או של הריק הטהור, היתה זו תגלית של נירוונה המנותקת מעולם הסמסרה, מנותקת מעולם החומר, מנותקת מהעולם הנגלה. מצבי תודעה נתפשו כדרך להשתחרר מעולם החומר. וזה בדיוק מה שאנחנו רואים בעידן הציר בכל העולם, מהפילוסוף היווני פָּרָמֶדֶס ועד לגוטמה הבודהה. ושש-מאות, שבע-מאות, שמונה-מאות שנים מאוחר יותר, האבולוציה פרצה מבעד לסיבתי אל מצבי התודעה הלא-דואלית, אל טוּרִייָטִיטָה.

אסכולת המהיאנה הבודהיסטית חוללה מהפכה שלמה: ההבנה שנירוונה אינה שונה מסמסרה; סמסרה אינה שונה מנירוונה. התפתחה הבנה לא-דואלית שלמה שהמצב האינסופי והרדיקאלי של תשתית ההוויה מתגלה בחומר במימד היחסי. אפשר לומר שהסיכום של שניהם הוא שנותן לך את המציאות המוחלטת. ועל בסיס זה נוצרה מסגרת טובה להבנת העולם הנגלה. איך זה יזין חזרה את תשתית ההוויה, את המצב האולטימטיבי הזה, את השחרור הגדול? כשלעצמו, השחרור הגדול אינו מספיק. עליו להתחבר לעולם המודני והפוסט-מודרני!

ואני רואה אותך עובד ברמה זו משני כיוונים. כיוון אחד הוא של תרגום - לא רק התפתחות, אלא תרגום. אנחנו מגדירים התפתחות כמעבר בין רמות ואילו תרגום כתנועה בתוך הרמות. כמעט כולם מעבירים את רוב זמנם עסוקים בתרגום. התפתחות היא דבר נדיר יחסית. ואם אתה אכן מתפתח, יופי – ומה אתה עושה אז? אתה מתרגם מהרמה החדשה. הנטיה היא להפחית מאוד מערכו של התרגום, שלא בצדק. תרגום הוא הדרך שבאמצעותה אנו למדים – הוא בעצם יוגה. אתה למד איך לתרגם את מצבך הנוכחי באופן שיעודד שינוי מן היסוד.

 א.כ.: ואבולוציה!

ק.וו.: ואבולוציה. אבולוציה ושינוי מן היסוד זה אותו הדבר.

- אנדרו כהן וקן ווילבר, משיחה שתתפרסם בקרוב ב-WIE

אחר כך, במשך סוף השבוע של תחילת השנה החדשה, הנחיתי כאן בפוקסהולו סדנה בת שלושה ימים שהיתה, לדעתי, הסדנה הטובה ביותר שהעברתי עד כה. אני מודע לכך שאני תמיד אומר זאת, אבל זה חלק מהחוויה של התפתחות, בהנחה שאנחנו אכן מתפתחים... החוויה היא של תנועה או התקדמות או התפתחות בלתי פוסקת במשך הזמן ואף באמצעותו, אבולוציה שמתרחשת בתוך זרימה אקסטטית של דחיפות ערה. במשך השנה האחרונה התרגלתי לשאת הרצאות נלהבות בנות שלוש או שלוש וחצי שעות. כך זה כשאני תופס תנופה, אני לא יכול לעצור! נראה היה שכל המשתתפים נכנסו למצב תודעה אחר, מלא השראה.

כל מי שסקרן לדעת איך זה להיות בסדנה איתי יכול להאזין לשאלה ולתשובה על דחיפות ועל מה שאני מכנה "האני האותנטי". (קליפ אודיו, 5 דקות):
 

באמצע כל זה יצאתי בערבים לנגן במועדונים מקומיים עם הלהקה שלי, Unfulfilled Desires. הקלטנו את ההופעות, כי אנחנו מפיקים את התקליטור השלישי שלנו. וביום ב', ערב ראש השנה, הסדנה הסתיימה בצהריים וכולנו נדחסנו לתוך מכוניות ולאוטובוס ענק ששכרנו ונסענו לניו-יורק, שם קיימתי שיחה פומבית על היחסים בין יצירתיות ורוחניות עם הרב-אמן והוגה הדעות האינטגרלי אלקס גריי בגלריה/מרכז COSM שלו במערב העיר. יותר מ-500 איש הגיעו לאירוע ואחרי השיחה ניגנה Unfulfilled Desires מ-10 ועד חצות.

הנה מונטאז' וידאו של החגיגה!

בפגישה האחרונה בסדנה, שאלתי את כל הנוכחים: מהו היחס בין תחילת השנה החדשה לבין בהירות הכוונה, שהיא הבסיס להארה אבולוציונית? מה הקשר בין תחילת השנה לבין הכוונות והמניעים העמוקים והנעלים ביותר שלנו?

אני חושב שלכולנו, המטרה המיידית שלנו צריכה להיות שהיחס בין בהירות הכוונה והשנה החדשה יהיה יחס של אי-דואליות מוחלטת. כלומר שלא יהיה עוד פער בין כוונותינו העמוקות ביותר, בין המניעים הנעלים ביותר שלנו, לבין החיים שאנו חיים ברגע זה. שנה טובה!