![]() | |
|
22 בספטמבר, 2009
משיכתו של האפשריארגוננו, EnlightenNext, נמצא כרגע בעיצומן של תהפוכות יצירתיות. בגלל המשבר הכלכלי העולמי שמתרחש כרגע נאלצנו, למרבה הצער, לצמצם כמה מהפעילויות שלנו, אך בסופו של דבר מעז יצא מתוק – זה שנראה כקללה התברר כברכה. זה גם הכריח אותנו להיות יותר ממוקדים במאמצינו לממש את השאיפות הנעלות שלנו. אנחנו מכוונים עתה את כל פעילויותינו באופן שיתמכו במחזור התגליות. הבעיה שלנו היא שנדבקנו בחיידק האבולוציה. כתוצאה מכך, שורים בינינו כל כך הרבה השראה, רוח חיובית, מחויבות ורצון טוב עד שלעתים קרובות נדמה לנו שאנחנו יכולים לעשות כל דבר שנשמע כרעיון מעולה. עכשיו עלינו להגביל את עצמנו לכמה מהרעיונות המעולים באמת. נראה לי שכל האנשים והקבוצות ששואפים באמת לעשות משהו חדש מתמודדים עם אתגרים דומים לאלה שאנחנו ניצבים בפניהם ברגע זה. המאמר הזה הוא תיאור פילוסופי של התהליך שבו אנחנו מוצאים את עצמנו כרגע. השאיפה ליצור את העתיד אינה דבר של מה בכך. בהארה הפוסט-מסורתית שאני מלמד – שאותה אני מכנה הארה אבולוציונית – יצירת העתיד היא המטרה היחידה; היא הפרי של השראה נשגבה ושל חוויה רוחנית. במלים אחרות, בהקשר של הארה אבולוציונית הסיבה היחידה שבגללה מישהו בוחר לחיות את חיי הרוח באופן אמיתי היא כדי שההתפתחות המוסרית, הפסיכולוגית, הפילוסופית והרוחנית שלו יאפשרו את הופעתם של פוטנציאלים יצירתיים נשגבים ומופלאים. כשאתה חי את התורה הזו יחד עם אחרים החולקים את אותה שאיפה נעלה, מרחב עולמי חדש נולד – מרחב עולמי רוחש חיים ומשגשג ברטט ייחודי שהוא ההתבטאות האותנטית של הדבר שאני קורה לו הדחף האבולוציוני. אני מתייחס לאֶרס, שהיא התנופה האנכית רבת העוצמה שיצרה ועדיין יוצרת את היקום כולו ובכלל זה אתכם ואותי. כאשר אנו מתעוררים לתנועה הקדמונית של הדחף הזה בליבת הווייתנו, אנחנו נעשים מודעים לחלק של עצמנו שאף אחד מהדברים שמתרחשים ברמת החוויה האישית הפסיכולוגית והרגשית שלנו אינו נוגע בו. החלק הזה של האני שלנו חש כל הזמן משיכה דחופה ואקסטאטית לעבר עתיד שעדיין לא התגלה וממוקד בזה ובזה בלבד. כשאנחנו מתעוררים לדחף האבולוציוני הזה, ככל שהמשיכה המגנטית של העתיד פועלת על מודעוּתנו אנחנו משילים מעלינו, לאט אך בבטחה, את ההיצמדות שלנו להיסטוריה האישית שלנו. עכשיו, כשדעתנו אינה מוסחת עוד על ידי העבר ועל ידי העתיד, כשאנחנו לא נתונים כל-כולנו לאינסטינקט ההישרדות ולשאיפה התמידית לביטחון ולנוחות, אנחנו רואים ומרגישים פוטנציאל עתידי שעדיין לא נברא ואשר בעבר פשוט לא היינו מודעים אליו. לאחר ההתעוררות העמוקה שלנו לדחף האבולוציוני לא נוכל עוד לעולם לחזור לאופן שבו הדברים היו בעבר, לפני שחווינו את ההבטחה המגנטית והאקסטאטית שלו. איננו יכולים עוד לחזור לערכים והאמונות הלא-מוארים של האני האישי ואיננו יכולים גם להמשיך ולרסן את עצמנו על-ידי האמונות המטריאליסטיות רבות העוצמה של העידן המודרני או על-ידי הטענות הרלטיביסטיות המשכנעות של העידן הפוסט-מודרני. זאת משום שכעת אנחנו רואים וחשים את המשיכה של זה שאפשרי וראייה זו אינה נותן לנו מנוח. זה שמתגלה באופק החזון הפנימי שלנו גורם לנו להיות מוקסמים על ידי המיידיות של הפוטנציאל שנמצא בהישג ידנו. וזה כשלעצמו נהדר, נפלא ומחייה רוחנית. אך הראיה והתחושה האינטואיטיבית של זה שאפשרי שונה מאוד מהיכולת לממש או להמחיש את זה שאנו רואים. זהו אתגר גדול לאין שיעור. לכן, השאיפה ליצור את העתיד היא דבר-מה משמעותי כל כך. שתי אמרות נפוצות מפיהם של שני אנשי חזון דגולים ומלאי השראה מבהירות את הנקודה הזו: אמרתו של אלברט איינשטיין, "לא ניתן לפתור כל בעיה שהיא מאותה רמת מודעות שיצרה אותן" ואמרתו של מהאטמה גנדי, "עלינו להיות השינוי שאותו אנו רוצים לראות בעולם." האתגר העצום והמרגש של ההארה האבולוציונית החדשה הזו הוא לבצע את הקפיצה האמיצה לשלב גבוה יותר של התפתחות ולהפוך לביטוי חי של הפוטנציאל הגבוה הזה. כדי להפוך כל זאת למציאות, כדי לבצע את הקפיצה מחזון רב השראה להתגלות ממשית של החזון הזה, צריכה להתרחש עבודה קשה ביותר. עלינו לחתור להמשיג ולהמחיש את האופן שבו המבנים הפילוסופיים, המוסריים, הפסיכולוגיים הנשגבים שלנו יבואו לידי ביטוי. עלינו גם לבצע מאמץ ממושך כדי להבהיר מהם למעשה ערכים תרבותיים משותפים מפותחים יותר. רק כאשר אנחנו ניתמך על-ידי מבנים נשגבים וערכים משותפים נשגבים יוכל העולם החדש להתגלות באמצעותנו. ואמנם, בלעדיהם, רוב האנשים לא יוכלו לממש מרכז כובד גבוה יותר וגם לא להפוך, באופן אותנטי, לשינוי שאותו הם רוצים לראות בעולם. יצירת העתיד בחוד החנית היא אתגר ייחודי בגלל סוג הקפיצה שנדרשת לשם כך – קפיצה מעבר לכל מה שהתרחש עד כה. חובה עלינו לפתח יכולת מעודנת לקליטה נשגבה יותר, אמון עמוק ויציב בתהליך החיים ומחויבות ארוכת טווח להתבטאות ממשית של זה שהוא באמת חדש. כמו האסטרונאוטים הראשונים של אפולו או האבות המייסדים של העולם החדש, עלינו להיות נכונים להיות החלוצים האמיצים האלה המבססים את חייהם על היותם אלה שיולדים את הטוב הגדול ביותר, שעדיין לא הופיע. ניתן לכתוב תגובות למאמר, ולקרוא תגובות של אחרים, באתר האמריקאי (באנגלית)
|
לעמוד הבלוג הראשי
|