הרבים כאחד

מאז שהפכתי למורה רוחני לפני 21 שנים, כל שאני מנסה לעשות הוא להביא לכך שאנשים יחברו יחד כאחד. את כל תורת ההארה האבולוציונית ניתן לסכם בפשטות במשפט: "על הרבים להפוך לאחד כדי שהרבים יוכלו לפעול כאחד."

כמורה, הדבר שתמיד נראה בעיני כחשוב ביותר היה להביא את החוויה הפנימית הסובייקטיבית של ההארה - של האחדות המושלמת עם קרקע ההוויה שמעבר למרחב ולזמן – אל תוך עולם המרחב והזמן. כאשר שני אנשים או יותר חוברים יחדיו מעבר לאגו או מעבר לרובד האישי הם מפיחים חיים בשדה בינאישי רב-עוצמה, אפילו אם זה קורה באופן זמני בלבד,. שדה זה נחווה כאהבה/אושר מוחלטים – האחד שאין שני לו כאני וגם כזולת. האחד הופך לרבים כאחד. זוהי ההארה החדשה: אחדות לא-דואלית שמתגלה בתוך, באמצעות ובין אנשים מוארים אשר, לאור המודעות לחוסר-נפרדות, מכירים בו-זמנית בטבעם האישי המיוחד. ואין כל ניגוד או הבדל בין שני המימדים האלה של האני, כי בסופו של דבר הם אינם שניים אלא אחד. הרבים הם גם האחד וגם הרבים. אני מתאר פוטנציאל אבולוציוני חדש ומרתק שמצוי מעבר לגיהינום הבינאישי, האשלייתי, מחניק-החיים ומכחיש-הנשמה של הנרקיסיות הפוסט-מודרנית הקיצונית.

חווינו סופשבוע מדהים כאן, במקום הזה שמשמש עבורנו בית/אשרם של המאה -21 /סיר-לחץ אבולוציוני/חללית האצה אל העתיד. אנחנו נוהגים להקדיש את ימי ראשון בשבוע לתרגול רוחני אינטנסיבי – לטבילה באינסוף. לאחר היעדרות של מספר שבועות שבהם נסעתי ולימדתי במקומות שונים, העברתי את רוב שעות אחר-הצהריים והערב של יום א' האחרון בפגישות עם קבוצות שונות של תלמידי כדי לכוונן, לתקן ולעצב את המבנה ההירארכי הבינאישי, הבין-הולוני שיוצרת קבוצת האנשים המנסה, באומץ ובתעוזה, ליצור יחד אתי את היסודות לפוטנציאלים תרבותיים חדשים. צעקתה של האחדות שחדרה לעולמנו באמצעותנו ובינינו הייתה מחרישת-אוזניים, מהממת, משכרת-חושים ותומכת בחיים בהיבטם הקוסמי. כולם הרגישו כאילו משהו השתנה ביקום... או לפחות בפינה הקטנה שלנו בתוכו.

אתמול, כשנפגשתי עם שותפי ליצירה, עורכי המגזין עטור-הפרסים שלנו "מהי הארה?" (What Is Enlightenment?), התברר לנו עד מהרה שיהיה לנו קשה מאוד לבצע עבודה ממוקדת ורצינית כי היינו שיכורים מדי – שיכורים מהאכסטזה שמגלה את פניה ברגע שכמה מאיתנו נפגשים יחד בשדה המופלא ששוכן מעבר לאגו.