האנשים הכי ברי-מזל שנולדו אי-פעם

אלה שרוצים לקרוא על מסעי להודו מוזמנים לקרוא את הבלוג של עורכי מגזין EnlightenNext:
"In Search of Sacred India, Pt. 5: Ecstatic Overwhelm”  

בשבוע שעבר, בתום מסע הרצאות נפלא ומרומם-רוח בהודו, טסתי לקופנהגן ולאמסטרדם כדי להרצות ולהנחות סמינרים קצרים. איזה שינוי עצום בהקשר ובתרבות, שהתרחש בהרף עין (או במשך מספר שעות טיסה)! שהות בהודו תמיד ממלאת אותי בשמחה כי למרות המעבר המהיר שלה למודרניות, הרוח עדיין שוכנת ביסודותיה באופן יותר מוחשי מאשר ברוב המקומות האחרים על פני כוכב הלכת הזעיר שלנו. במלים אחרות, אלוהים הוא לפחות רעיון שרוב האנשים מתייחסים אליו באופן זה או אחר. לעומת זאת בסקנדינביה, שבה נמצא חוד החנית של הניסוי התרבותי הפוסט-מודרני, הרוח או אלוהים אינם בנמצא. הדבר שאתה כן מוצא בסקנדינביה הוא את רמת החיים הגבוהה ביותר ועימה רמת החופש הגבוהה ביותר שבני אדם זכו לה אי-פעם בהיסטוריה של המין האנושי. 

בשיחותיי בדנמרק הדגשתי לקהל שומעיי שהם ואני הם האנשים הכי ברי-מזל שנולדו אי-פעם בהיסטוריה של התרבות האנושית. לעולם לא היו בני אדם כה עשירים, כה משכילים וכה חופשיים כמונו. חזרתי על הנקודה הזו שוב ושוב כדי להגיע לנקודה השנייה: למה כל כך הרבה מתוך אותם האנשים הכי ברי-מזל שנולדו אי פעם אינם שמחים ומאושרים? אם זה נכון, שאנחנו האנשים הכי ברי-מזל שנולדו אי-פעם, למה רובנו איננו חשים הכרת תודה אינסופית? למה רבים כל כך מאיתנו סובלים מבלבול קיומי ואינם בטוחים אם היותנו פה, עלי אדמות, בגוף אנושי, בדמותנו, היא בהכרח דבר טוב מטבעו? 

דיברתי בלהט רב על התופעה שאני מכנה אותה "הדילמה הפוסט-מודרנית": העובדה שהאנשים הכי ברי-מזל שנולדו אי-פעם אינם מרגישים מאוד ברי-מזל. לאמתו של דבר, ברוב המקרים אנחנו מוצאים את עצמנו חסרי כיוון ונטולי תחושה ברורה בדבר מי אנחנו ובדבר הסיבה שבשלה אנחנו כאן. כשהקהל הטמיע את כל זאת, העליתי שאלה פרובוקטיבית: אם זה נכון שאנחנו אכן האנשים הכי ברי-מזל שנולדו אי-פעם, האם יש לנו הזכות להיות אומללים? 

מפרספקטיבה פסיכולוגית, כמובן שזה נראה הגיוני לחלוטין להיות אומלל. בעידן הפוסט-מודרני, רובנו מסוגלים להביט על חווייתנו האישית מהפרספקטיבה הפסיכולוגית בלבד; ניסיתי להבהיר לשומעיי שעובדה זו היא חלק גדול מהבעיה. כי מפרספקטיבה אבולוציונית, מנקודת הראות של האבולוציה הקוסמית, הביולוגית והתרבותית, התמונה בדבר מה פירוש להיות אנחנו נראית מאוד, מאוד שונה. 

כשאנחנו מתחילים לתפוש כמה קשה היה היקום צריך לעמול במשך 14 מיליארד שנה כדי שכל אחד ואחת מאיתנו היום יוכל לזכות בחוויה עמוקה ורב-ממדית של תודעה ושל קליטה מפותחת, הפרספקטיבה שלנו משתנה באופן דרמטי. מתחוור לנו עד כמה אנחנו ברי-מזל. ואם בנוסף לכך אנחנו מביאים בחשבון את עושרנו הרב ואת האפשרויות הרבות שעומדות לרשותנו, מתרחשת בנו גם התעוררות מוסרית, התגלות קוסמית אקסטאטית. אנחנו מתחילים לתפוש איזה פלא זה להיות מי אנחנו - האנשים הכי ברי-המזל שנולדו אי-פעם. בעצם – ואני יודע שלחלק מכם זה יישמע כרעיון קיצוני – אנחנו עשויים לחוש חובה מוסרית להיות מאושרים....  

בקופנהגן, לאחר שהבהרתי את כל זאת, הרימה אישה צעירה את ידה ואמרה, בטבעיות רבה ועם קורטוב של צדקנות: "אני עדיין לא מבינה למה עובדת היותנו האנשים ברי-המזל ביותר שנולדו אי-פעם שוללת מאיתנו את הזכות להיות עצובים." 

יומיים אחר-כך, באמסטרדם, העברתי מסר דומה: אנחנו בעיצומו של משבר אבולוציוני ברמת התרבות. האנשים הכי ברי-המזל שנולדו אי-פעם לא חשים ברי-מזל. הם אבודים רוחנית, מבולבלים פילוסופית וחסרי מצפן מוסרי. חזרתי והדגשתי כי זו אינה בעיה אישית אלא בעיה כלל-תרבותית. 

כדי לאייר את הנקודה הזו, חלקתי עם שומעיי את העובדה שזה עתה חזרתי מהודו ושבערב שקדם לטיסתי הוזמנתי לארוחת ערב אצל אחת מהמשפחות העשירות ביותר בהודו. היו אלה אנשים מביני-דבר, מתוחכמים ורחבי-לב שידעו גם הרבה על עולם הרוחניות והוא שימש להם מקור השראה. בתם חזרה לא מכבר מארצות הברית, לאחר שסיימה את לימודיה באוניברסיטת סטנפורד. היא מתמודדת עם הדילמה הפוסט-מודרנית במלוא עוזה. היא הסבירה לי כמה היא מתוסכלת מהחברים שלה ומאנשים בחוגי החברה של הודו המודרנית כי אף אחד אינו מְתַּקְשֵׁר באופן אמיתי וכל שאנשים רוצים לעשות, פרט לעבודה, הוא ללכת למסיבות ולהשתכר. ואז היא אמרה, בקשר לקריירה שלה, שהיא לא יודעת מה לעשות כי, כפי שהיא אמר זאת, "כל מה שאני עושה הוא כל-כך חסר ערך..." ביליתי את השעתיים הבאות בניסיון אנרגטי לשכנע אותה שאולי היא טועה. מערכת האמונה הוודאנטית המסורתיות של הוריה ושל סביה לא הועילה לה. אביה חשב, שהיותי איש המערב יקנה לי גישה לנשמתה. 

באמסטרדם, נראה היה שהקהל התחיל לקלוט את המסר לאט-לאט: אנחנו, האנשים הכי ברי-מזל שנולדו אי-פעם, במצב ביש. גם לו המשבר העולמי הקולקטיבי שבו אנו שרויים – שינוי האקלים, ההתדרדרות האקולוגית ועודף האוכלוסין – היה נעלם מחר כבדרך פלא, עדיין היינו מוצאים את עצמנו באותה בעיה. הישרדות ואבולוציה אינם בהכרח אותו הדבר. גם אם היינו מוצאים דרך להציל את כוכב הלכת שלנו מהסכנות שבהן הוא נתון, אין זה אומר בהכרח שהיינו מוצאים גם דרך להציל את נשמותינו. 

אנחנו זקוקים נואשות לביטחון עצמי רוחני, הן ברמה האישית והן ברמה הקולקטיבית. בטחון עמוק שכזה נובע רק מידיעה של מי אנחנו, מניין באנו ולאן אנחנו מנסים להגיע. על כל אחד מאיתנו שמתאים לתיאור הזה של האנשים הכי ברי-מזל שנולדו אי פעם, מוטלת האחריות לכך שנמצא דרך להתפתח באופן מודע – מבחינה מוסרית, מבחינה רוחנית ומבחינה פילוסופית. התרבות מתפתחת באמצעות אנשים בחוד החנית שנוקטים את הצעדים המכריעים ופוסעים מעבר לסטאטוס-קוו. אני משוכנע, שעד שלא יתחוור לנו עד כמה אנחנו ברי-מזל, קרוב לוודאי שלא נהיה מוכנים לבצע את הצעדים האלה.