הרוח נעלה יותר

אני רוצה לחלוק עם כולם סוד גלוי: הרוח בהחלט נעלה יותר. בשמיעה ראשונה, זה עשוי להישמע מובן מאליו. נראה שהכול יודעים שטבעו של אלוהים, או של הרוח, או של התודעה, או של ההוויה, נעלה יותר מבחינת המובן, הערך וההוד המוּבֽנים בו מאשר האגו הנבדל או מאשר העצמים השונים שמהם מורכב העולם שסביבנו. אך אני חושב שלרוב אנו נוטים להתעלם, או פשוט לא לראות, את ההשלכות העמוקות של האמת הפשוטה הזו.

בדרך כלל אנחנו מבינים רוח כעקרון המאחד הגדול שמאחורי כל מה שנראה כעולם ההבדלים.  אך למרות שהאופי המוחלט או הלא-יחסי של הרוח אינו נפרד מדבר וגם אין להשוותו לדבר, פניה של הרוח הם תמיד פרדוקס. כשמסווה הבערות או אי-ההארה מורם ופניה האמיתיות של הרוח מתגלות, מתרחשים בו-זמנית שני אירועים אשר, לכאורה, סותרים זה את זה. האחד הוא, שמכירים בכך שכל מה שמתרחש וכל מה שלא מתרחש הוא חלק מתהליך אחד, שאין לפצלו. השני הוא שהבדלים אמיתיים וממשיים הופכים להיות חדים וברורים יותר מאשר במצב תודעה רגיל - הבדלים בין חומר לתודעה, בין חיים למוות, בין הוויה להתהוות ובין טוב לרע. הדבר שמתגלה ישירות ומואר ברגעים האלה הוא אופיה ההירארכי של הרוח, בשעה שהיא הופכת להיות ההתגלות כולה. למשל, מתברר אף יותר שצורות החיים המוּדעוֹת נעלות יותר וקדושות יותר מאשר סלעים או עפר ושערכי המוסר נעלים יותר וקדושים יותר מאשר תשוקותיו של מישהו.

הרוח היא מוחלטת, הן בהיעדר הצורה והן בצורה. הרוח הלא-נגלית היא קרקע ההוויה הריקה, הנצחית, שמעבר לזמן, שבה אין לידה או מוות ושום דבר לא התרחש בה לעולם. הרוח הנגלית היא אֶרוס, הדחף היצירתי, הטֶלוֹס האבולוציוני, הדחף הקוסמי האוּטוֹפי לעבר שלמות הולכת וגדלה, שלמות כוללת וטוטאלית. החתירה האקסטאטית לעבר השלמות הזו היא התנוחה היחידה של הרוח הנגלית. היא פעילה ויצירתית תמיד. ההתהוות הדינאמית והמסתורית היא תהליך שבאמצעותו הכול הופיע מתוך הלא-כלום. זהו תהליך שבו מורכבות ואינטגרציה הולכות וגדלות עולות ללא הרף מתוך צורות נמוכות יותר. וכשהתהליך מתעורר לעצמו ברמת התודעה – באמצעות הלב והשכל האנושיים – הרי שבעצם התהליך שבו הוא הופך להיות מודע יותר, הוא מתחיל לבצע הבחנות. הבחנות חשובות. הבחנות שקובעות מהם ערכים נעלים יותר או פחות, הבחנות שמזהות הבדלים בין הירוד לבין הנשגב. ובעוד שהתהליך עצמו הוא, בכל חלקיו, האחד שאין לחלקו ושהוא מעבר לכל הבדלים, הרי שאינסוף העולמות שעולים ונעלמים בתוך התהליך הזה הם הרבים אשר, מעצם ההגדרה, מבטאים הבדלים באינסוף גוונים המשתנים ללא הרף. ובתוך ההבדלים האלה מובנית הירארכיה, ההבחנה בין הנמוך יותר לגבוה יותר.

אם כך, איך משפיעה הידיעה הזו על האופן שבו אנו רואים את העולם ועל האופן שבו אנו מתייחסים לחוויית היותנו בחיים? איך היא משפיעה על הרעיונות הפילוסופיים שלנו? איך היא משפיעה על העקרונות המוסריים שאנחנו דבקים בהם? מהן השלכותיה על הערכים הרוחניים העמוקים שלנו, אלה שיקרים לנו מכול? מהן השלכותיה על האופן שבו אנו מביטים על בני אדם אחרים, על הטבע, על היקום, ואפילו על הרוח עצמה? אם הרוח היא אלוהים, אם היא הדבר שהוא תמיד הנעלה ביותר, איך היא משפיעה על נקודות המבט שלנו ועל שיקול הדעת שלנו? האם הם לוקחים בחשבון את עובדת קיומה של הירארכיה טבעית, המובנית בכל רמה של מבנה היקום?

ההירארכיה הטבעית הזו קיימת בכל רמה של חומר, ואנחנו מזהים אותה בהבדלים בין אטומים, בין מולקולות ובין תאים; והיא קיימת גם ברמת התודעה, שם אנחנו מבחינים בה בהבדלים השונים בין רמות משתנות של התפתחות מוסרית ושל הישגים רוחניים.

זהו דיון מורכב ביותר כי, כפי שכולנו יודעים, מעל ומעבר לכול הרוח היא המאחד הגדול. התגלותה כרוכה בהכרה שלעולם לא היינו נפרדים ורק האחד קיים. אך כפי שראינו, קווי המתאר של זה שהוא אחד ויחיד, בשעה שהוא מתגלה, מכיל בתוכו אינספור ממדים ורמות שאינן שוות זו לזו. חשוב מאוד להבין זאת. למה? כי יכולתנו להביא להתגלות של הדבר הנעלה ביותר עלי אדמות – חוכמה, תובנה, מודעות אבולוציונית נאורה ואהבה לא-אישית עמוקה ביותר – תלויה לחלוטין ביכולתנו לבצע הבחנות אשר, לעתים, יכולות להיות עדינות ביותר. ההתפתחות שלנו ברמה העמוקה ביותר של הווייתנו תלויה בנכונותנו לחתור באופן עקבי לביצוע הבחנות פילוסופיות ומאוד מאתגרות מבחינה מוסרית.

הרוח היא אחת. אך טבעה של הרוח, בשעה שהיא נגלית, הוא רבים. כשהיא נעה במסעה הלא-נגמר, מהוויה להתהוות, מלא-כלום לכול, וחוזר חלילה, יכולתנו להכיר בשוני ולכבד אותו, וכן להבחין בין הנמוך לנשגב, היא זו שמאפשרת לרמת הקדוּשה, לפניה האמיתיים של הרוח, לקרוֹן באמצעות כל אחד מאיתנו, כעצמו, בעולם שהיא עצמה יצרה.