סיבה לחגוג

אינני מאמין בחג המולד. לעולם לא האמנתי בו, ראשית כי גדלתי במשפחה אתיאיסטית... ושנית כי אני יהודי! 

ובכל זאת אתמול, בערב חג המולד, כשהלכתי מביתי לבית האחוזה שמשמש כביתו של ארגון EnlightenNext וכמרכז הקהילה הבינלאומית שלנו, נסחפתי מייד לתוך רוח חגיגיות ושמחה אכסטטית שקרנו מקבוצה גדולה של תלמידי, ובכללם רבים שבאו לבקר מאירופה בתקופת החגים. יכולת לראות אותם פזורים בכל פינה, בצמדים או בשלישיות, ממש קורנים מאושר... 

התכוונתי לבוא לבית האחוזה רק כדי לאכול ארוחת צהריים קצרה ולחזור ישירות למשרדי כדי להמשיך לעבוד על ספרי, אבל התרגשתי כל כך משדה התודעה החף מאגו שכולם חלקו ביניהם עד שבסופו של דבר נשארתי שם כל אחר-הצהריים והערב כדי לבלות במחיצתן של קבוצות שונות, עד השעות הקטנות של הלילה. רגעים כאלה, שבהם אני נתקל, מבלי שאצפה לכך, בביטוי החי של החזון ששמרתי בעיני רוחי שנים כה רבות, הם הרגעים בהם אני חווה את הביטחון הרב ביותר במטרה שאני מנסה להשיג. החוויה עצמה של תודעה בין-אישית מעבר לאגו היא תמיד חדשה ומשכרת לחלוטין. יתרה מזאת: היא מאשרת באופן העמוק והמיידי ביותר שהתודעה -- או האני -- מחפשת תמיד את עצמה, וכאשר היא מכירה בעצמה באחרים באמצעות יחידים שחוברים יחדיו כאחד, היא חווה שמחה ואושר עליון נצחיים.

הנה קטע מהספר שאני כותב עכשיו, על תורתי:

התענגות עצמית

התודעה עצמה אינה זקוקה לאישור חיצוני, היא תמיד כבר לגמרי מסופקת בתוך עצמה ושלמה לחלוטין. אך היא רוצה לדעת את עצמה. היא מחפשת את עצמה לעד וכאשר היא מוצאת את עצמה, התגלית העצמית הזו תמיד נותנת לה אישור. כל אשר התודעה רוצה לעשות הוא להתענג בתוך עצמה לעד, שקועה לעד בתוך עצמה. נראה שעצם טבעו של האני, ברמה העמוקה ביותר, הוא התענגות עצמית.

אם תקדיש תשומת לב לקרקע הריקה של חווית התודעה שלך, תבחין בעצמך שטבעה הוא התענגות עצמית. התודעה אינה אובייקט; התודעה היא הסובייקט, והסובייקט הזה מודט על עצמו לעד. ברגע שתמצא את הסובייקטיביות הטהורה הזו ותפתח יכולת ריכוז מספקת כדי להיות מודע לתכונותיה, תגלה שאכן יש דבר-מה מסתורי ומושך עד-אינסוף ברמה בעמוקה ביותר של התודעה עצמה. בכל פעם שתחזור ותגלה את הקרקע הזו, חסרת-הקרקע, בין אם לאחר חמש דקות או חמש שנים, באופן פלאי תמצא שהיא תמיד חדשה.