מבוא להארה אבולוציונית

חלק א: 51% – מספר הקסם

אתם יודעים מהו מספר הקסם בפיזיקה של הרוח?

אני מדבר על המשוואה החשובה שמאפשרת לנו להבין איך מתרחש שינוי רוחני רדיקאלי, הלכה למעשה. על פי תפישתי, שינוי רוחני רדיקאלי פירושו אבולוציה מעבר לאגו באופן משמעותי וניכר.

מרגע שאתה רואה את התשובה בעצמך, היא נראית לך מובנת מאליה. אך עד לאותו רגע נותרת הסיבה שבגללה אנשים מתפתחים מעבר לאגו, כמו גם האופן שבו הם עושים זאת, בגדר מסתורין שלא ניתן לפענחו. אבל פתרתי את החידה הזו.

אם להודות על האמת, חלפו שנים רבות לפני שיכולתי לראות זאת בבהירות שבה אני רואה זאת עכשיו. הפכתי למורה רוחני לפני עשרים ושלוש שנים, ב-1986. כחמש-עשרה שנים מאוחר יותר גיליתי את הדבר שאותו אני מכנה "האני האותנטי". האני האותנטי הוא הדחף האבולוציוני. האני האותנטי הוא אֶרוֹס, שאותו אנו חווים ברמה הגבוהה ביותר של הווייתנו כדחף ליצור ולהמציא את החדש. האני האותנטי הוא הדחף הרוחני, התחושה המסתורית והדחופה להתפתח ברמת התודעה עצמה. אנחנו חווים זאת ככורח להפוך מודעים יותר, ערים יותר - מחוברים יותר לחיים ברמה העמוקה ביותר. זהו הדחף לעבר ההארה החדשה – שאותה אני מכנה הארה אבולוציונית. זו אינה השאיפה המסורתית לעבר הארה, שהייתה הכמיהה להתעלוֹת מעבר לתהליך החיים; למעשה, היא היפוכה הגמור. זהו הדחף להתאחד עם תהליך החיים.

בהארה החדשה הזו, המניע להתאחד עם תהליך החיים אינו רק הרצון לחוות איזושהי אחדות מיסטית עם הכול – התמזגות לא-דוּאלית עם כל העולם הנגלה. אנחנו שואפים לאחדות הזו מהסיבה הגדולה מכול – כדי שנוכל ליטול אחריות מוחלטת על הכיוון שבו התהליך מתקדם. והסיבה שהשאיפה הזו משמעותית כל כך היא, שאם נצליח, יתחיל התהליך שאנחנו שואפים להיות אחראים עבורו להתעורר לעצמו באמצעותנו, פשוטו כמשמעו. מה יכול להיות חשוב מזה?

אך לאמתו של דבר, זו רק ההתחלה. הפוטנציאל הזה הופך להיות אפילו יותר רב-עצמה ויותר משמעותי כשההתעוררות העמוקה של התהליך האבולוציוני מתרחשת בקרב – ובאמצעות – מספר אנשים בעת ובעונה אחת. כשזה מתרחש האני, התרבות והיקום מתפתחים ממש לנגד עינינו. פירוש הדבר שהעולם שאנו נמצאים בו ושותפים ליצירתו מתחיל להשתנות תוך כדי כך שאנחנו משתנים. במודל הישן של ההארה, היחיד עבר שינוי מן היסוד אך העולם נשאר כפי שהיה. במודל החדש, המטרה אינה עוד לשנות את היחיד אלא להביא לאבולוציה של האני, של התרבות ושל היקום באמצעות היחיד. כאשר מספר אנשים, גדול או קטן, מבצעים את קפיצת הדרך החשובה הזו מעבר לתגובות ולשאיפות האוטומטיות, המותנות, הלא-נאורות והלא-מוּדעוֹת של האגו האינדיבידואלי ושל האני המותנה על ידי התרבות, ועושים זאת יחדיו, באותו זמן, ההארה החדשה נכנסת לתהליך הבריאה באופן מוחשי. זו הנקודה שבה הפוטנציאל הגדול ביותר שלנו – להתפתח באופן מודע יחדיו – מתגלה בעולם הממשי, עם אנשים ממשיים. ואתם יודעים מה מאפשר את ההתגלות הזו של הפוטנציאל הגדול ביותר שלנו? מספר הקסם: 51%.

זו הנקודה שבה האדם חוצה את הקווים ועובר צד. זאת אומרת, בפשטות, שהמומנטום ההתפתחותי של האני האותנטי הופך לכוח המניע בליבו, בשכלו ובנשמתו של האדם. כשזה מתרחש, נדחקים הצידה הפחדים, התשוקות והשאיפות המותנים של האגו האישי במידה משמעותית – לפחות ב-51% – על-ידי האנרגיה של הדחף האבולוציוני, שאין לה כל מעצורים. כעת האֶרוס, שהוא השאיפה רבת-העוצמה והניצוץ היצירתי שמניע את התהליך ההתפתחותי כולו, הופך להיות האנרגיה והתבונה הדומיננטיים בתוך היחיד. עכשיו אנחנו יכולים לשנות את העולם מבפנים.

הפנימיוּת העמוקה ביותר שלנו היא התודעה; התשתית האינסופית הזו של התודעה, והניצוץ היצירתי – אֶרוֹס – הבוקע מתוכה, הם שדוחפים אותנו, ללא הרף, ליצור את העולם מחדש. כשאנחנו מתעוררים לאני האותנטי וחוצים את הסף של 51%, אין לנו יותר ברירה. בעצם, מתחוור לנו שזו הסיבה היחידה שבשלה אנחנו חיים.

חלק ב': האנחנו הנשגב –
המשמעות האמיתית של אי-דוּאליות מגולמת בגוף

מיסטיקנים ומורים רוחניים מדברים, מזה אלפי שנים, על "אי-דוּאליות". בתורה הזו, תורת ההארה האבולוציונית, פיתחתי פירוש חדש של הרעיון העמוק והמעודן הזה.

אי-דוּאליות פירושה "לא שניים"; או בפשטות, פירושה שקיים רק אחד. תגלית האחדות היא ההתגלות שמתרחשת מאז ומתמיד בזמן חוויה מיסטית. כאשר מישהו נתקל בפנימיות העמוקה ביותר שלו, שהיא התודעה עצמה, מייד מתברר לו שהתודעה היא התשתית הנצחית וחסרת הצורה של כל מה שקיים. אין לה התחלה ואין לה סוף. באופן פרדוקסאלי, היא בכל מקום ובשום מקום בעת ובעונה אחת. בהתגלות המיסטית מתברר כי התודעה היא כל מה שקיים. התודעה היא האחד שלעולם אינו שניים. התודעה אינה דבר-מה שהשכל יכול לדעתו; עם זאת, השכל – בעצם, היקום כולו – לא יתקיים בלעדיה.

תובנות מיסטיות בדבר המסתורין שבמסתורין הזה מתרחשות, לעתים קרובות, כתוצאה מתרגול מסור ועמוק של מדיטציה; אך הוא יכול גם לפרוץ באופן ספונטאני בנשמה שאינה מצפה לו, כפי שקרה לי עוד בנעוריי. בכל פעם שהשכל או הפילטר של מנגנון הקליטה שלנו נרגע או הופך להיות שקוף לרגע, האינטואיציה לוחשת לנו את נוכחותה המשחררת של התשתית הריקה והאינסופית. אכן, הפתיחה הזו לפנימיות הבלתי מוגבלת שלנו מתרחשת בכל פעם שאנחנו מרוכזים ביותר או נינוחים ביותר. לכן, כפי שרבים גילו, אנחנו יכולים לחוות את ההצצות החטופות האלה אל האחדות האי-דואלית של כל הדברים בזמן קיום יחסי מין.  האם יש מצב שבו אנחנו יותר מרוכזים, ובעת ובעונה אחת יותר נינוחים?

את זאת גילו מתרגלי אמנות הטנטרה העתיקה. טנטרה צמחה כחלק מהמהפכה שהתרחשה בבודהיזם לפני כ-2000 שנה. המהפכה התבססה על ההכרה ההיסטורית, שעולם הצורות והזמן אינו שונה מהעולם חסר הצורה וחסר הזמן של ההוויה. כפי שהבודהה אמר בסוטרת הלב, "צורה היא רִיק ורִיק הוא צורה." התובנה הזו שינתה באופן משמעותי את מובנה של ההארה. מאותו רגע ואילך, לא עסק השחרור הרוחני רק בהתעלות מעבר לזמן ומעבר לצורה כי אם גם בראייה ישירה של האמת, שזמן וצורה אינם שונים מהתשתית הריקה עצמה. התובנה הגבוהה ביותר הייתה, אם כך, שהיותנו בעולם אינה שונה, בסופו של דבר, מהתעלותנו מעליו. בהבנה החדשה הזו, התעלות מעל לעולם פירושה שראינו מבעד למסווה התופעות, שהבסיסית שבהן היא הופעתה של הדוּאליוּת.

בעידננו, העידן הפוסט-מודרני, מספר הולך וגדל של חלוצים ומתרגלים רוחניים מערביים התוודעו למגוון רב של רעיונות מזרחיים, גם אם היו אלה רעיונות שעברו, במידה רבה, תהליך של מודרניזציה. בצד סוגים שונים של מדיטציה, גם תרגול טנטרה, או מין רוחני, הפך להיות שיטה נפוצה שבאמצעותה ניתן לחוות מוּדעות לא-דואלית. משום שאיננו דוחים עוד את העולם, איננו דוחים את הגוף. איננו רואים אותם עוד כשונים מהרוח. ואנחנו מבינים שבאקסטאזה של המגע המחשמל של האהבה הארוטית השכל יכול להפוך לשקוף, ובאמצעות השקיפות הזו יכול טבעה חסר הצורה של הרוח לקרון בעוצמה.

גיליתי שיש תרגול לא-דואלי גבוה יותר, סוג חדש של טנטרה, שאני מאמין שהוא אינסופית יותר רלוואנטי לעידן שבו אנו חיים. במהלך מאתיים השנים האחרונות התבררה לנו, לאט אך בבטחה, העובדה שאין להתעלם ממנה: שהיקום כולו, ובכלל זה עולמנו וכל אחד מאיתנו, כאינדיבידואל, הוא חלק מתהליך יצירתי. וזהו תהליך יצירתי שמתקדם בכיוון כלשהו; הוא מתפתח. כל פירוש לאי-דואליות או להארה שאינו כולל את הנתונים החדשים והחשובים האלה מספק לנו רק חלק מהתמונה. באופן מסורתי, הצצה חטופה לאחדות הלא-דואלית היא תפישה ישירה של החיבור הקיים בין  כל מה שקיים, שנראה ושאינו נראה, שידוע ושאינו ידוע, כולל התשתית האינסופית של הכול. אך ההארה המסורתית אינה כוללת את התגלית החדשה יחסית, שכל מה שמתרחש, ובכלל זה החוויה הסובייקטיבית של מוּדעוּת מוארת, הוא חלק מהתהליך האבולוציוני שמתרחש בתוך יקום שמתקדם בכיוון כלשהו.

הצצה ישירה אל תוך טבעה של אי-דוּאליות, שאינה כוללת את האבולוציה כחלק מהקשר הזה בין כל הדברים, לא תביא אותנו לשום מקום חדש ולא תיצור מחדש את העולם. היא רק תגלה לנו את טבעם של הדברים בנקודת הזמן הנוכחית. לכן תורת ההארה האבולוציונית מבוססת לא רק על ההתעוררות לתשתית ההוויה, להווה הנצחי שמעבר לזמן, אלא אף חשוב מכך, היא מבוססת על התעוררות לדחף האבולוציוני או לאני האותנטי. האני האותנטי הוא הניצוץ היצירתי, או אֶרוֹס, שעלה מתוך התשתית הריקה הזו כדי ליצור את היקום כולו. וברמת התודעה אנחנו חווים אותו כדחף אוטופי בלתי מרוסן לחתור לקראת יצירת עולם טוב ומושלם יותר, בכל הרמות. אלה דחף ולהט רבי עצמה שעולים מתוך תשתית ההוויה עצמה. הם מכריחים את אלה מאיתנו שהתעוררו לכך לחיות את חיינו, בראש וראשונה, למען העתיד.

כאשר שני אנשים או יותר מתעוררים לאני האותנטי וחוצים את מה שאני מכנה "סף ה-51%", כך שהניצוץ הזה הופך להיות הכוח המניע שלהם, והם מתחילים להתייחס זה לזה, מתרחש חיכוך בין-אישי ברמה הגבוהה ביותר. הם חווים זאת כהופעה משחררת של השראה ספונטאנית, יצירתיות אקסטאטית ומחויבות חדורת להט. זה לא מתרחש ברמת הגוף או בלב האישי, אלא ברמת הנשמה ובאני האותנטי. שם פוגשת הרוח את עצמה כדחף היצירתי. וכשזה קורה בקרב אנשים שניצבים מעבר לאגו ובאמצעותם, העולם שאנחנו יוצרים משתנה בקרבנו ובאמצעותנו. זוהי טנטרה אבולוציונית ברמה הגבוהה ביותר. זהו התרגול הרוחני שאני מלמד: אי-דואליות מגולמת בגוף, בינאישית, אבולוציונית.