הצהרת אינטגריטי

(עמ' 4 מתוך 4)

אנלוגיה טובה למצב המוזר שאני מוצא בו את עצמי עלתה בי לפני מספר שבועות, כשיחד עם כמה מתלמידי צפיתי בתוכנית טלוויזיה על האימונים והתרגולים של הקומנדו הימי האמריקאי, ה-Navy SEALs. אחד מתלמידי אמר, "אנחנו כמו ה-Nayv SEALs של העולם הרוחני" וכולם פרצו בצחוק. ההשוואה נשמעת אולי משונה ואני בטוח שיהיו כאלה שיחשבו שהיא מטורפת. אך מוזר ככל שזה יישמע, היא הולמת ביותר - לא רק בגלל התובענות של תהליך האימונים שלהם, אלא משום שמטרת התלאות עוצרות-הנשימה שהם עוברים היא לגרום לטירון "להתפתח" לנקודה שבה איכפת לו מה"צוות" שלו יותר מאשר נוחוּתו האישית או אפילו הישרדותו הפיזית. כך הם מגדירים "לוחם מושלם." מאוחר יותר הרהרתי באנלוגיה הזו: תאר לעצמך מצב שבו התנדבת ליחידה נבחרת כמו ה-Nayv SEALs , נכשלת, פרשת ולאחר הפרישה אתה מפנה אצבע מאשימה ומתלונן על כך ש"לחצו עליך חזק מדי", שהשפילו אותך, שעינו אותך והתעללו בך... נו באמת!  

נוקשה ככל שזה יישמע, האמת הפשוטה היא שכמעט כל הארסיים שבמבקרי הם תלמידים לשעבר שנכשלו קשות. אני יודע שיהיו כאלה שאמירה כזו תשמע להם כ"שיפוטיוּת" (ישמור אלוהים!) ואני יודע גם שהרגישויות של העידן החדש אינן מסוגלות לעכל זאת, אך זה לא אומר שהקביעה אינה נכונה. מבחינתי, החיים הרוחניים הם בדיוק כמו כל תחום אחר – אתה יכול להצליח בהם או להיכשל. ואם המטרה היא אבולוציה ממשית מעבר לאגו בהקשר בין-אישי, הצלחתך או כישלונך ברורים כשמש וכל אחד יכול לראות אותם.  

העובדה היא, שהתלמידים שדרשתי מהם הכי הרבה ושאני ממשיך לדרוש מהם הכי הרבה הם אלה שנמצאים איתי מספר השנים הרב ביותר וניצבים, במידה זו או אחרת, בעמדה של סמכות – מייצגים את תורת ההארה האבולוציונית בפומבי ו/או אחראים להתפתחות הרגשית, הפסיכולוגית והרוחנית של אחרים. אין זה סוד שהבסיס לכל תורתי הוא טיפוח אינטגריטי ולכן אני לוקח סיכונים אישיים גדולים כדי להבטיח שאלה שמייצגים אותי בפומבי לא חוסכים כל מאמץ כדי לגשר על הפער שקיים בחייהם בין דיבור לבין מעשה. מאז ומתמיד, אחד מהתפקידים החשובים ביותר של גורו אמיתי היה להוות מראה, לשקף לתלמיד לא רק את החופש המובנה שכבר קיים בתוכי-תוכו אלא גם את הדרכים שבהם הוא מרמה את עצמו ואת האחרים, במודע ושלא במודע. זהו המנדט הניצב מאחורי ההתבטאויות הנועזות ביותר של תפקידי כמורה. למרבה האירוניה, כמה מהחריפים שבמבקרי הם מעט מתלמידי לשעבר שהיו בעבר מהחזקים שבחסידי הגישה הבלתי מתפשרת הזו. הם לא היססו לדרוש מאחרים סטנדרטים גבוהים של התנהגות אך מאוחר יותר, כשאחרים דרשו מהם לחיות לפי סטנדרטים אלה, הם נתקפו בכעס.  

קשה להאמין, איזה חיים מטורפים אני מנהל! אנשים רבים כל-כך מכבדים ומעריצים אותי בגלל הדבר שאחד מתלמידי לשעבר אהב לכנות "פעולות של אינטגריטי שערוריתי" (עד שלחצתי עליו בגלל חוסר המעלה המסוימת הזו, והוא עזב אותי בהתקף של זעם נרקיסיסטי... ), אך זוהי בדיוק התכונה שתמיד מתפרשת שלא כהלכה.  

אפשר להוציא כל אירוע מהקשרו – משמיצי הפכו זאת לסוג של אמנות – ובכך, כמובן, ליצור רושם לא נכון. אך לאמיתו של דבר, לו הייתם מודעים למידת הזמן, לאכפתיות, לתשומת הלב ולתמיכה שניתנים לכל אחד; לו הבנתם את הדינאמיקה הפסיכולוגית/רוחנית המורכבת הפועלת כאן; לו ראיתם את כל זאת בהקשר של המאמץ הקבוצתי ליצור אידיאל נשגב מהסיבות האציליות ביותר; ולו לא שכחתם לפתע שזהו נתיב שנבחר בחופשיות, ללא כל אילוצים – מה שנראה כלא סביר מתחיל, לעתים קרובות, להיראות לגמרי אחרת.  

בניגוד לתמונה שמצטיירת לעתים קרובות, התלמידים שמהם אני מצפה הכי הרבה אינם אנשים שנכנסו כך סתם, "מהרחוב," והתבקשו לפתע להפגין קפיצות-דרך של אמון או מחויבות כל כך לא הגיוניות עד שהן גובלות באבסורד. אינני עובד כך ולעולם לא עבדתי כך. איך הייתה התנהגות שכזו יכולה לשרת את המטרה הגדולה ביותר שאני מקדיש לה את חיי, התלויה בהשתתפות מחויבת, עצמאית ובוגרת של כל אחד? נראה שברוב המקרים, אצל תלמידים שעוזבים, מתגלה נטייה שקשה להתנגד לה "לכתוב את ההיסטוריה מחדש" באופן שיצדיק את בחירתם לפרוש מהדבר שסיפק לחייהם תחושה עמוקה של מובן ומטרה.  

דבר אחד שאינו מפסיק להדהים אותי הוא שמעטים כל כך עושים חשבון פשוט: אם אני באמת כזה סדיסט, לא-רציונאלי, דו-מימדי וחולה תסביך גדלות כפי שמתארים אותי, מדוע, בשם שמיים, היה מישהו נשאר בקרבתי עשר שנים או יותר לפני שהוא "התעורר" בסופו של דבר? (ואם אני באמת האדם שהם מתארים, מי שנשאר לצידי תקופה כה ארוכה הוא, מן הסתם, טיפוס מפוקפק בעצמו ולכן יש לקבל דבריו של אדם כזה בעירבון מוגבל...) לו באמת הייתי כזה שרלטן פזרני, רודף בצע ומניפולטיבי, האם הייתי גר בדירה בת שני חדרים, נשוי באושר מזה עשרים שנה ונוהג במכונית בת עשר שנים? (לו רק היה לי פחות אינטגריטי, איזה כיף היה יכול להיות לי!  ) לו באמת הייתי כזה חולה-אגו שתלטני וחסר תקנה, אני בטוח שלא היו לי חברים וכנראה הייתי חי חיים אומללים ומוקף באנשים אומללים – אך המציאות היא שונה בתכלית!

האמת היא, שאני חי חיים מאתגרים אך יוצאים מגדר הרגיל. חיי מתנהלים בחוד החנית, בחזית התודעה האנושית, ולעתים אני חש כאילו אני נדחף מעבר לחזית הזו! האופי הכל-כך יצירתי של כל היבט של המעורבות הטוטאלית והבלתי-פוסקת בניסוי החי הזה בהתפתחות התודעה והתרבות הוא תמיד חדש ומביא איתו התרגשות בלתי פוסקת. אני תמיד חש שאין מספיק שעות במשך היום, יש עבודה כה רבה והיא כל כך מבטיחה. לחיים יש מובן כל כך עמוק כשאתה ער. והתגלית של הדחף האבולוציוני מוסיפה מעין מנוע טורבו ליחסי אנוש. זו ההרפתקה שאני חולק עם כל מי שבא עמי במגע – חברים, תלמידים ועמיתים; אורחים הבאים אלי לביקור – מורים, מלומדים, פילוסופים, גורואים ומדריכים למיניהם; חברי להקת הג'אז שלי; עמיתי לתרגול היוגה; (וכמובן, כלב הטרייר שלי, שנמצא תמיד לצידי).

אישית, הדבר החשוב לי מכל הוא העובדה שלאחר עשרים שנות עבודה קשה, הניסוי הנועז שלי באבולוציה של ההארה מניב יותר פרי מאשר אי-פעם. לעתים קרובות אני אומר, בבדיחות דעת, שהדבר שאני מנסה לעשות קשה יותר לביצוע מאשר פיצוחו של האטום, ובמובנים רבים אני חושב שזה נכון. טיפוחו ויצירתו של שדה חסר אגו בחברת אנשים אחרים, שדה שבו אנשים עצמאיים יכולים לחבור יחדיו כדי להיות וליצור "הוויה חדשה" שמתעלה מעל ומעבר לאינדיבידואליות אך כוללת אותה, הוא בגדר נס. אך הנס הזה מתחיל להתרחש כאן בינינו מדי יום. לא זו בלבד שגוף התלמידים שלי מתנסה, באופן מתמשך, בנחשול של תודעה, מצב תודעה גבוה שהם חולקים ביניהם, אלא שרבים מהגברים והנשים הגיעו סופסוף לנקודה בהתפתחותם שבה השתתפותם המודעת בתהליך מתחילה לגלות מבנים חדשים בתודעה שעד כה היו רק בגדר פוטנציאל בלתי נגלה שאותו ראיתי רק בעיני רוחי.  

אני יודע שבעידננו, הטענה שאתה עושה משהו "חדש" מנוגדת לנוהגי התקינות הפוליטית אך אני מאמין שאני באמת עושה זאת, גם אם באמרי כך אני עלול לפגוע בכמה אנשים. אולי זה רק הנרקיסיזם שלי, אך בסופו של דבר, ההיסטוריה היא זו שתשפוט אותי. אני יודע שהארה אבולוציונית לא תהפוך לעולם לתנועה המונית, הן בגלל כל הסיבות שכבר מניתי והן משום שרוב האנשים מוצאים שהיא תובענית מדי. עם זאת, אני משוכנע שהצלחתנו להתעלות מעבר לאגו, יחדיו, כדי שתודעה ותרבות נאורות באמת יופיעו באופן קבוע ויציב, היא בעלת חשיבות עליונה לעתידנו הקולקטיבי.

זוהי, אם כך, הצהרתי... כן, אני יודע, היא באה באיחור רב. אין ספק שהגיע הזמן לנקוט עמדה כנגד אלה שמחויבים להרוס את שמי הטוב ולזרוע ספקות לגבי האינטגריטי האישי שלי, לגבי האינטליגנציה של תלמידי ולגבי חשיבותה של העבודה שהקדשנו לה את חיינו. אני משוכנע שהרבה מהדברים שאמרתי כאן יוצאו מהקשרם וייעשה בהם שימוש כדי להמשיך ולהפיץ את התמונה המעוותת. אני יודע גם שיהיו כאלה שיאמינו שתגובתי רק מוסיפה חטא על פשע. אך אינני יכול לעשות דבר בקשר לזה.

כמובן שיש פרטים רבים נוספים שהייתי יכול להיכנס אליהם, סיפורים מטורפים שהייתי יכול לספר. אני מתכוון לעשות זאת בספר שאתחיל לכתוב ברגע שאסיים את הספר שאני עובד עליו כרגע, העוסק בתורתי. ובינתיים, הדרך האותנטית ביותר שאני יכול להגיב בה על חקירות לגבַּי ולגבֵּי אופייה של עבודתי היא לומר: אל תאמינו לדבריהם של אחרים, בואו ובדקו בעצמכם! בואו לראות אותי מלמד בהרצאה פומבית או הצטרפו אלי לסדנה. אתם מוזמנים גם לבקר את תלמידי באחד ממרכזי ברחבי העולם.

לפני מספר שנים, במהלך שיחה עם פילוסוף ידוע שהוא גם חבר קרוב, סיפרתי לו על כך שכמה מתלמידי לשעבר התחילו לפעול נגדי. אני זוכר את הפתעתי ואת התרגשותי כשהוא ענה לי, "אני יודע, אנדרו. אבל כל אחד מהם יודע שלעולם לא שיקרת להם...." וזו השורה התחתונה.
 

1  2  3  4