תודעה, תרבות... ועוגות

מתופף עם Unfulfilled Desires

זה עתה חזרתי מסיבוב הרצאות מסחרר בן שלושה שבועות ברחבי אירופה, שהפך למסע הרפתקאות. אשתי ואני עזבנו את בוסטון בערב ה-10 באפריל והגענו לקופנהגן בבוקר שלמחרת. לקחנו נשימה עמוקה, קפצנו על מטוס נוסף וכבר באותו לילה הרציתי בעיר ארהוס שבדנמרק. למחרת חזרנו לקופנהגן שבה הרציתי בערב והנחיתי סדנה בת יום למחרת. וכך זה המשיך, ללא הפסק: אמסטרדם, ציריך, פרייבורג, פרנקפורט, פריס ולבסוף חמישה ימים בלונדון. הרציתי כמעט מדי ערב, העברתי מספר סדנאות שארכו יום שלם וכשלא לימדתי הייתי עסוק בחזרות או בהופעות עם להקת הג'ז-פיוז'ן שלי, Unfulfilled Desires.

אנט קייזר

סוואמי דיוויאנאנד

מה שמעניין בנסיעה בקצב מטורף כזה הוא החוויה של תנודה בין מצב כרוני של אי-התמצאות לבין המצב של בהירות ממוקדת ודממה, ששורֶה עלי תמיד בזמן שאני מלמד. זה כל כך מספק ליצור קשר עם כמות גדולה כזו של אנשים מארצות וערים כה רבות בתוך פרק זמן כה קצר ולראות איך כולם נדלקים באותה הכרה מלהיבה בפוטנציאל האבולוציוני הטמון בנו. נראה שרק מעטים מאיתנו יודעים מי אנחנו באמת, למה אנחנו כאן, או מהי למעשה תכליתה של החוויה האנושית, שעלולה לעיתים קרובות לבלבל כל כך. הדבר שמפעים אנשים רבים באופן עמוק ומוחשי הוא התגלית המשחררת שאנחנו, כאינדיבידואלים פוסט-מודרניים מנוכרים, יכולים לחוות סיפוק וקשר מוחלטים אם נהיה מוכנים, בגודל רוח, לא רק להשתנות באופן אישי אלא גם לקחת אחריות על התפתחות התודעה והתרבות בחוד החנית. אין דבר מספק יותר מאשר לראות איך תחושת משמעות ומטרה עמוקות מתעוררת בעיניו של מישהו. ההתעוררות לאני האותנטי או לדחף האבולוציוני מציתה את הנשמה באש. היא משחררת את תחושת האני מכלא האגו ומעניקה לה חופש יצירתי ללא גבולות.

וויליגיס ייגר

An Unexpected Cake

בין ציריך לפרנקפורט, בפרק-זמן של שלושה ימים, פגשתי בארבעה מורים רוחניים שונים מאוד זה מזה... ואכלתי המון עוגות! במרכז שלנו בציריך פגשתי באָנָט קָאייזֶר הנעימה בעלת הראש הפתוח, מורה סוּפית שוויצרית שהוסמכה להמשיך את עבודתה של אירינה טווידי האגדית. שוחחנו, על קפה ועוגה, אודות האבולוציה של ההארה, שחרור הנשים והפוטנציאל לשחרור המין האנושי.

בדרכי לפרנקפורט עצרתי לפגישה רצינית מאוד בת שעתיים עם הנזיר הבנדיקטי ומורה הזן וויליגיס ייגר, שהתחילה בטכס הגרמני של קפה ועוגה ב-4 אחה"צ והמשיכה בדיון דהארמה לוהט על ההבדלים בין הוויה והתהווּת. ובדרכי לפרייבורג התארחתי אצל סוואמי דיוויאנאנד הנכבד, מורה הדוגל בשיח בין דתות שהוא תלמידו של המאסטר הסיקי סאנט קירפאל סינג. הארגון שלו, סנדילה, ארגון בין-דתי שעובד עם האו"ם ומוציא לאור את כתב העת הרוחני וויזְיוֹנֶן, עזר לנו ותמך בנו בנדיבות אינסופית בהוצאה לאור של כתב העת "מהי הארה?" בגרמניה. בביקורי זה, השני במספר, הם הציפו אותנו באהבה, בחיבה וברצון טוב, שהגיעו לשיאם בהגשת... עוגה ענקית - שלהפתעתי ולמבוכתי קושטה בתמונה שלי שהודפסה, בצבעי מאכל, על הציפוי! ולבסוף, הוזמנתי לארוחת צהריים על ידי האחות דידי סוּדֶש, מורה בכירה בשושלת הברהמה קוּמָרי הבינלאומית. היא כבשה אותי בקרינה האופיינית להארה ובנינוחות שלה, המשוחררת מכל תשומת לב לעצמה--תכונה נדירה שמשותפת לה ולזקני ברהמה קומרי האחרים שפגשתי, במיוחד דאדי ג'נקי הנערצת. היא לא הגישה לנו עוגה – אבל היא בילתה את כל הבוקר בהכנת סעודת-מלכים הודית עבורנו.

עם דידי סודש ואלקה

בפרנקפורט ובלונדון פגשו אותי אנשים ברצינות עמוקה יותר מאשר אי פעם, שאפשרה לי לבטא חופש ויצירתיות גדולים יותר בהעברת המסר של ההארה האבולוציונית. נראה שלתהליך ההוראה הזה יש טבע הדדי וככל שקהל המאזינים שלי רציני יותר, כן גדלה יכולתי להתעלות מעבר לעצמי וכן הופכת ההשפעה של תורתי יותר דינמית ויותר דרמטית. קשה לתאר את החוויה הזו של "היעדר פנים" (היעדר זהות-עצמית), של יציאה כל כך נועזת מהדימוי העצמי של האגו עד שאתה משתחרר לגמרי מכל תחושה של מגבלה, רוכב על כנפי הדחף האבולוציוני עצמו.