חזוני לעתיד

ש: מהו החזון שמנחה את עבודתך? מה בעצם אתה מנסה לעשות?

	0:34

ת: אני מנסה לשנות את העולם. זה נשמע אמנם נועז אבל זה נכון. עבודתי מוקדשת ליצירת מהפכה כוללת בתודעה האנושית, לא פחות מזה. זו מהפכה שחייבת להתרחש למען כולנו. כי אם לא ישתנה במהירות משהו מהותי, נכון לנו עתיד הרה אסון. בני אדם רבים מדי חיים על פני כדור הארץ ומשאביו מנוצלים יתר על המידה. לבני האדם יש היום יכולת לברוא ולהרוס חיים באופן שעד לפני זמן קצר רק האֵלִים היו מסוגלים לו, אבל התפתחותנו המוסרית, האֶתית והרוחנית משתרכת הרחק מאחור. אני מנסה לעזור לאנשים לראות את חווייתם בתוך ההֶקשר הזה, כי אז כל עניין ההתפתחות הרוחנית הופך לרלוונטי מאוד – או, ליתר דיוק, לדחוף ביותר. כשאנו מתחילים לקלוט עד כמה גדול ההֶקשר הזה, אנו מכירים בכך שהפוטנציאל הייחודי הטמון בהִשתנות האישית שלנו והצורך של הפוטנציאל הזה להתגשם, אינם נפרדים כלל מהמצב הקשה שבו נתון המין האנושי כולו. בסופו של דבר, המשבר העולמי הזה הוא משבר רוחני. זהו משבר של תודעה.

ש: למה אתה מתאר את המצב הקשה שהעולם נתון בו כמשבר רוחני?

ת: מפני שברור כי אף אדם יחיד או קבוצת אנשים לא בחרו במודע לזהם את העולם או לגרום להתפוצצות אוכלוסין. אבל אנחנו יצרנו את המשבר שבו אנו נתונים בגלל חוסר מודעות ובגלל פרספקטיבה אנוכית וצרת אופקים, הן של יחידים והן של תרבויות שלמות. לא שאין בידינו אמצעים מעשיים הדרושים כדי לטפל בבעיות העומדות לפנינו, אלא שעדיין אנו מביטים עליהן מתוך אותה פרספקטיבה יְשָנָה שיצרה אותן. לכן מיעוט משמעותי מבינינו חייב לעשות קפיצת דרך – קפיצה תודעתית, קפיצה מוסרית, קפיצה רוחנית. עלינו לפתח את תודעתנו מעבר לרמת התפתחות נמוכה זו, מעבר לפרספקטיבה האנוכית וצרת האופקים הזו, אל השקפת עולם גבוהה בהרבה וחובקת כול.

ש: אבל אם שינוי כזה תלוי ביחידים, איך הוא יכול להתרחש בהיקף גדול מספיק כדי שיוכל להשפיע?

ת: על אלה הנמצאים בחוד החנית לבצע את הקפיצה הזו ולסלול את הדרך אל העתיד. ואני מתכוון אלינו - את ואתה ואני, כאן ועכשיו. חשוב שנכיר בכך, שעצם העובדה שאנחנו חושבים על השאלות האלה פירושה שאנחנו חלק ממיעוט בר מזל. למרבית האנשים על פני כדור הארץ אין אפילו די חופש כדי להתחיל ולחשוב על נושאים פילוסופיים ורוחניים כאלה, כי הם חייבים להקדיש את כל זמנם ואת כל האנרגיה שלהם להישרדות. אנחנו, המיעוט הקטן שיש לו הזמן והתנאים המתאימים להתבוננות פנימית, נמצאים בעמדה מצוינת כדי לחולל שינוי אמיתי. אך מה שמטורף בתמונה הזו הוא שאיננו מוכנים לעשות זאת. למה? כי אנחנו עסוקים מדי בדאגה לעצמנו. זו האירוניה הטרגית של התסבוכת הפוסט-מודרנית: שרבים מהאנשים בני-המזל והמפותחים ביותר על פני כדור הארץ שקועים עד צוואר ביחס רגשי ופסיכולוגי פרימיטיבי ביותר כלפי החיים - שקועים בבִּיצה של נרקיסיזם ודאגה עצמית.

זהו האתגר האבולוציוני שלנו: עלינו למצוא בלבנו את הנכונות לראות את כיסופינו הרוחניים בהֶקשר הגדול ביותר האפשרי, באופן שיניע אותנו להתעלות מעבר לנרקיסיזם ולדאגה העצמית. עלינו למצוא את האומץ לחבור יחדיו ולהתמודד עם האתגרים הניצבים מולנו. וכדי לעשות זאת, אנו זקוקים לרוחניות חדשה. אנו זקוקים להארה חדשה.