חייו של הרב קוק

הרב אברהם יצחק הכהן (הראי"ה) קוק (1865 – 1935) היה אחד מאנשי הרוח היהודים הגדולים והמשפיעים במאה ה-20, איש חזון, מקובל ופוסק הלכה, סופר ומשורר, רב ראשי, מנהיג ציוני  ו"גיבור תרבות של הציונות הדתית..

הרב קוק נולד בתאריך ט"ז באלול 1865 בלטביה. עד גיל 18 התחנך בחדר ובבית המדרש. כבר בשנים אלו הוא בלט בשקדנותו, בזכרון יוצא הדופן שלו, בתפיסתו המהירה ובנטייתו לשירה. בשנת 1884 עבר לישיבת וולוז'ין (זוהי ישיבה מאוד מכובדת באותם זמנים. גם ביאליק למד בה) ,שם למד כשנתיים ונודע כעילוי בכתיבת שירה וכדובר השפה העברית. (אבינועם רוזנק. 2007. עמ' 9).

בשנת 1895 התמנה לרב העיירה בויסק, ושם נחשף לראשונה לרעיונות ההשכלה, לתחייה הלאומית ולציונות. כעשר שנים לאחר מכן ,בשנת  1904 הגיע הרב קוק עם משפחתו לארץ ישראל בהזמנת יהודי יפו, שביקשו רב בעל סמכות הלכתית שיהיה גם אוהד למפעל הציוני. ביפו נוצר המפגש הראשון בין "הנפש הפיוטית, הנטועה בעולם האגדה, הקבלה והסוד ובין ניסיונותיה של האומה היהודית לחדש את חייה בארץ ישראל" . (שם, עמ' 31) בשנת 1914 נסע הרב קוק לכנס בברלין, ונאלץ להישאר באירופה בשל מלחמת העולם הראשונה. הוא שהה בשוויץ, ואחר כך עבר ללונדון, שם שימש כרב ופעל בקרב היהודים למען הצהרת בלפור, במסגרתה יצא הרב קוק בגלוי כנגד היהדות החרדית האנטי ציונית והכריז כי אין להפריד בין לאומיות ובין יהדות. הוא פרסם קול קורא שהופץ בבתי כנסת בלונדון, ובעקבותיו פנו יהודי לונדון לממשלת בריטניה בדרישה להכיר ביהודים כלאום ולא רק כדת ( ד"ר טריה ומתיה. 2000).  בשנת  1919, כשהוא בגיל 44, חזר ארצה עם משפחתו כדי לשמש רב בירושלים. גם יהודי יפו פנו אל הרב קוק וביקשו שיחזור לכהן כרב העיר, ואכן בסופו של דבר התנה הרב קוק את מינויו לרב של ירושלים בהמשך תפקידו כרב של יפו והמושבות. שנתיים אח"כ הקים את הרבנות הראשית והיה לרב הראשי האשכנזי הראשון ולסמכות ההלכתית העליונה בארץ בתקופה מכריעה וסוערת (שם).                  בשנת 1921 ייסד בירושלים את הישיבה המרכזית העולמית ,שלימים תקרא ישיבת "מרכז הרב" . את הצורך בהקמת הישיבה הסביר הרב קוק גם על רקע ייסוד האוניברסיטה העברית, שאת הקמתה קידם בברכה, אך סבר כי לא ייתכן שירושלים תהיה מרכזה רק של "הצעירות החילונית" (רוזנק. 2007). בנאומו בטקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית הביע הרב את חששו מהוצאתם של "מושגים וערכים של היהדות מתוך רשות היחיד שלנו אל רשות הרבים של העולם הכללי והכנסתם של מדעים כלליים מתוך האנושיות הרחבה אל תוככי אוצר חיינו בטהרתם. ולכן הציע שמרכז הלימודים האקדמי בארץ יהיה חלק מעולם הישיבות בכללו, ובפרט – מן "הישיבה המרכזית העולמית" שפעל להקמתה. ועוד הציע כי אנשי האוניברסיטה בתחום המקרא, התלמוד ומחשבת ישראל יהיו "עם כל גדולת המדע שלהם… גם שלומי אמוני ישראל בדעותיהם" (הרב קוק, בתוך: רוזנק. עמ' 235 – 236).

במרכז הרב הוא  עיצב תכנית לימודים בלתי שגרתית במטרה להעניק לתלמידים "הדרכה גופנית ונפשית בריאה." הרב קוק הדגיש את חשיבות החינוך בהגותו, הוא ביקש לשלב לימוד תורה עם השכלה כללית. הוא התנגד לתפיסה שהעמידה את ההשכלה רק על בסיס מדעי, וטען כי גם תלמידי חכמים ומנהיגים דתיים זקוקים להשכלה כללית, כדי שיוכלו לתרגם ערכיהם לשפת בני דורם (ד"ר טריה ומתיה. 2000). לפי תפיסתו, הייתה התורה "הגרעין והליבה של קיומה וחיוניותה של התרבות הכללית", והפעילות המדעית, שחשפה וגילתה את התרבות היהודית – העצימה אותה. הרב קוק הבחין בין ההשכלה הכללית והפעילות המדעית, שבהן יש הבחנה בין מחשבה למעשה – ובין הטוטליות של עולם התורה, שהיא "נעלה מכל חכמה, והיא מהפכת את הרצון ואת התכונה הנפשית של לומדיה" ומעצבת אותם לכלל "ברייה חדשה. (הרב קוק. 1985)

זאת ועוד הוא היה מעורב בחיי היישוב היהודי בארץ ואף השתתף במאבק נגד הספר הלבן של ממשלת בריטניה. אהדתו לציונות, פתיחותו להשכלה ולתרבות הכללית וכן פסיקותיו עוררו התנגדות רבה, וביישוב הישן התייחסו אליו בבוז ואף בעוינות. הראי"ה קוק שאף לגשר בין היישוב הישן ליישוב החדש: הוא חש קרבה רבה לבני היישוב הישן, שייחסו חשיבות דתית לחיים בארץ ישראל גם תחת שלטון זר אך התנגדו לפעילות ציונית. בה בעת גילה אהדה לאנשי היישוב החדש, בעיקר לבני ההתיישבות העובדת, שבאו לארץ ממניעים ציוניים והפריחו את שממותיה – אך זנחו את הערכים והחיים הדתיים. במסגרת מאמציו לקרב את הרחוקים הוא נהג להזמין רבנים מן היישוב הישן לסיורים שערך במושבות ובהתיישבות העובדת.  (ד"ר טריה ומתיה. 2000).

הרב קוק (בתוך רוזנק. 2007. עמ' 56) אמר על עצמו: "מי שאמר עלי כי נשמתי קרועה – יפה אמר… רק הדומם הוא שלם. אבל האדם הוא בעל שאיפות הפכיות, ומלחמה פנימית תמיד בקרבו. וכל עבודת האדם הוא [היא] לאחד את הניגודים שבנפשו על ידי רעיון כללי…"                 הוא נפטר כשהוא בן 70 בשנת 1935, ויש הטוענים שעם מותו חלל מילא את היישוב בארץ

חייו של הרב קוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *