האינטליגנציה הרגשית במנהיגות

בויאציס, גולמן ומק'קי (2004) טוענים כי מנהיגים מילאו משחר ההיסטוריה תפקיד ראשי נחוץ ויסודי. המנהיגים שידרו ביטחון במצבים של חוסר ודאות והיוו מקור משיכה והערצה על רקע זה. הם הגדירו את המנהיג כמדריך הרגשי של הקבוצה. הדרך הנכונה לשימוש במנהיגות בכדי שהיא תפעל לטובת הכלל, טמון בכישורי המנהיגות בתחום האינטליגנציה הרגשית, כלומר הדרך והדוגמא האישית בה מנהלים מתנהגים בעצמם וכיצד הם מנהלים את מערכות היחסים שלהם. מנהלים שמצליחים להפיק את מירב התועלת הטמונה במנהיגות יצליחו להניע את רגשות הכפופים להם בכיוון הנכון, אי לכך המשימה העיקרית המוטלת על מנהיג היא לעורר התרגשות, אופטימיות והתלהבות, ולעודד אווירה של שיתוף פעולה ושל אמון.

פיתוח האינטליגנציה הרגשית מאפשר למנהלים להשתפר בזכות מה שהגדירו בויאציס, גולמן ומק'קי (2004) כ"מנהיגות תהודתית". הם גורסים כי האינטליגנציה הרגשית מורכבת מארבעה תחומים:  מודעות עצמית, ניהול עצמי, מודעות חברתית וניהול מערכות יחסים. כל אחד מהם מוסיף למנהיגות התהודתית מערכת חיונית של מיומנויות. מחקר שערכו גילה כי המודעות העצמית מקלה על ההזדהות ועל הניהול העצמי, ושניים אלה, במשולב, מאפשרים לנהל מערכות יחסים תכלתיות. לפיכך נבנית מנהיגות מתוך אינטליגנציה רגשית על יסודות של מודעות עצמית. או במילים אחרות ניתן לומר שהמודעות העצמית היא התשתית לכל היתר. עוד הם טוענים , כי רק אם נכיר ונזהה את הרגשות שלנו, נצליח לנהל אותם כהלכה ולהבין אותם אצל אחרים.                                          כל אחת מהמיומנויות הרגשיות מהווה יסוד הכרחי לפיתוח יכולות נלמדות אחרות החיוניות בארגון. אלו מיומנויות נלמדות ולא מולדות, ולכן ניתן לטפח ולפתח אותן.

רייס (2006) גורס כי ארגון שמפתח את האינטליגנציה הרגשית בקרב עובדיו מקדם בזאת נורמות של פתיחות ורב גוניות, ומעודד גמישות ותקשורת רב כיוונית. הוא רואה את הארגון כמערכת המורכבת מיחידים שבונים מערכת שלמה אחת. תפקודו של כל יחיד בארגון משפיעה על תפקודה של כלל המערכת. חברה מצליחה בעיניו הינה חברה בה קיימת תלות חיובית בין העובדים שעושים כמיטב יכולתם ומסייעים אחד לשני. עוד הוא מוסיף שכחלק מתפקידה של הנהגת הארגון, הוא ניהול מצב הרוח של כלל חברי הארגון. לדבריו מחקרים מהתחום העסקי מאוששים את הטענה שהנהגה רגשית היא למעשה הניצוץ המצית את הביצוע הארגוני. לדעתו ניתן לפתח את האינטליגנציה הרגשית של עובדים בארגון באמצעות תהליך לימוד עצמי הדרגתי, עידוד והעלאת המודעות העצמית. על פי תפיסתו עובד בעל מודעות עצמית גבוהה יותר יגמול לארגון דרך נטילת אחריות וחיזוק רגשותיו כלפי עובדים אחרים וכלפי הארגון עצמו. אי לכך לדעתו התכונה המרכזית של מנהל היא האמפטיה, היכולת לראות את המציאות מנקודת מבטו של האחר ולאו דוקא להסכים איתה, אולם כן לנסות להזדהות עם  רגשותי